הפרשה נפתחת בדברי משה:
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי:"
נלמד שוב בדרך נוספת שיעור מאלף איך להעביר ביקורת ולוודא שיקשיבו יפנימו ושתתקבל .
עוד נלמד ונראה מהנשר איך לגשת בעדינות וברגישות באכפתיות וזהירות ליקרך:
"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ"
השירה הינה המשך ישיר מהפרשה הקודמת כאשר הקב"ה ציווה את משה ללמד את בני ישראל רגע לפני כניסה לארץ המובטחת לצורך עדות לעד ולדורי דורות על הצפוי לקרות.
תחילת השירה בתוכחה קשה על עתיד העם לחטוא והצפוי לקרות עקב כך.
כדי להבטיח שהתוכחה תתקבל אומר משה:
האזינו שמיים – כלומר הוא מדבר לחכמים וליותר רוחניים ומכילים ללא אגו שידעו לקבל את הדברים.
בהמשך הפסוק אומר כדרך אגב והארץ תשמע אמרי פי… כלומר כדרך אגב ישמעו שאר האנשים, כאילו אינו מדבר אליהם אך ברור שיבינו את המסר ויוכלו לעשות את השיוך.
הרעיון-לא להטיח אשמה ישירות כי אף אחד לא אוהב לקבל זאת כך, אלא בעקיפין ובעדינות.
שירת האזינו מתארת את החסדים שעשה ה' עם ישראל, ובין השאר, ממשילה אותם למעשי הנשר עם גוזליו:
"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ"
מהן התכונות של הנשר המתוארות במשל? ומהו הנמשל?
עדינות ורחמים!
כנשר יעיר קינו = "כנשר הזה, רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו ויהיה בהם כוח לקבלו;
על גוזליו ירחף = "אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע" (שם; ראו ריחוף = נגיעה עדינה).
והנמשל – כשהקב"ה בא לתת את התורה לעם ישראל, הוא בא בהדרגה ובעדינות כדי שיהיה להם כוח לקבלה.
כך נלמד וננהג אנו בכל תחומי חיינו ובעיקר בעבודה ובחיי המשפחה.
גמר חתימה טובה
שבת שלום