בפרשה הקודמת דיברנו על חטא העגל, ובפרשה זו משה אומר לעם לבנות המשכן כתיקון לחטא העגל.
אך כדי לתקן צריך לדעת שורש החטא.
העגל הוא חטא כי עבודה זרה הוא, ושורש העבודה הזרה הוא טעות .
הרמב"ם בהלכות עבודה זרה מספר שהקדמונים דימו למלך ושרים את מקור הכוח, וראו זאת אף כציווי אלוקים לכבד את הכוכבים והמזלות כמקור הכח.
אלא שאז פרשו לא נכון ולא רק כיבדו אותם, אלא אף עבדו להם.
בדורות אח"כ שכחו הסיבה והתפללו כבר ישירות לשרים, קרי לאלילים כוכבים ומזלות.
עד שבא אברהם העברי שראה מעבר לכך וניתץ…
לומדים מכך שלמעשה, כל אותם אלילים לא היו אלא אמצעי. כוכבים ומזלות הם כמו גרזן ביד החוצב. לא אומרים על הגרזן שהוא חוצב, כי הוא רק אמצעי בידי החוצב.
מכאן נלמד גישה לחיים שלנו: כל מה שמשיגים ומקבלים כמו: בריאות או תרופה וכל חומר או פרנסה או עבודה או הישג או כל דבר בעולמנו החומרי, הוא כלי וצינור מהמקור האמיתי.
חמור שסוחב בקושי רב חצץ כבד, וחמור שסוחב משא צמר ורקד וצחק על השני כי סוחב קל, באו לנהר. החמור עם החצץ שרגיל לקושי עבר בהצלחה. לשני המים נספגו בצמר שהפך לפתע כבד מאוד כיון שלא רגיל לקושי, נפל והתמוטט מהזרם..
ואתה, אל תסחוב עד שיהיה קשה מידי ותדבר עם מי שצריך כבר היום, כדי ששניכם תפתרו את הבעיות ותוכלו לצחוק על זה, מחר.. ;)🌹שנזכה
וכמו שרק ביום שאחרי כיפור. רק אז ניתן להעריך תיקון שעשית – ואיך להימנע בהמשך, גם בחיים ובפרויקטים, צריך לבחון את הדברים בפרופורציות ובפרספקטיבה של זמן.
לנצל את הכישרון
איך עושים חוטים מצמר?
גוזזים את הצמר וטווים ממנו חוטים. אבל כשנתבקשו בני ישראל להביא תרומות למשכן, היו נשים שידעו לעשות אומנות מיוחדת במינה: לטוות את הצמר כשהוא עדיין על העיזים ואיכות החוטים משובחת במיוחד.
מדוע עשו זאת הנשים מבלי שהתבקשו?
אלא שחשבו שאם יש להן כישרון מיוחד – עליהן לנצל זאת למלאכת המשכן.
ומה אנחנו לומדים מזה?
שחשוב שנדע לנצל כל יכולת וכל כישרון ולהעצים גם את עצמנו וגם את הצוות שלנו ולאפשר לכל אחד לפרוח במקומות שהוא טוב בהם, כי זו הדרך הטובה ביותר בה כולם מרוויחים.