קרדיט תמונה: pinterest.com

מפרשת השבוע נלמד על כללים, אתיקה ודחיית סיפוקים ככלי משמעותי להשגת מטרות. אבל לפני שנצלול פנימה – יש כאן קודם כל קריאה לנשים שבנינו: שימי לב באיזו רגישות מטפלת התורה בנושא כאוב. 

כמה מאיתנו 

משתוקקות שיראו אותנו כמו שאנחנו באמת?

שיאהבו אותנו סתם ככה, בלי סיבה או תירוץ.

שיקבלו אותנו ויכילו אותנו בלי שנצטרך להתאמץ בשביל זה…

הפסוקים הבאים מובילים בדיוק לזה. שימי לב: בפרשה כתוב:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.
וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ.
וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; ו
ואַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה.
וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ."

הפרשה מתארת מצב בו יוצאים למלחמה וחייל חושק בבחורה יפה מצד האוייבים בהם נלחמים.

מחד – התורה מבינה את תשוקתו האנושית של האדם, כי ברור שבשעה זו כשהתותחים רועמים והעצבים רופפים ומצבי קיצון הינם דבר שבשגרה, יתכן ויגיע למצב שהתשוקה שלו תשתלט עליו. 

ולכן התורה מתירה לקחת את אותה אישה יפת תואר.

אבל יש לכך תנאים !

וזאת משום שהתורה מבינה שגם האישה נמצאת במצב של שבי, והיא אינה מרשה לפגוע בה יותר ממה שכבר נפגעה עם הלקחה לשבי.

ולכן – עוד לפני שהתורה מתירה לאדם לקחת אותה לאישה היא מצווה עליו שבמשך 30 ימים יראה גם את הצדדים הפחות אטרקטיביים שבה. האישה תעשה קרחת, תבטל את טיפוח ציפורניה ואף תגדלם פרא, תיתן לה לבכות על משפחתה ואליליה וכד' וכך יום יום בביתו שהוא גר בו.

ורק אז – אחרי שראה אותה באמת, ולא רק את המראה החיצוני הנאה שלה – אם עדיין ליבו יוצא אליה – מותר לו לשאתה לאישה.

ואם לא ירצה אז ישחרר אותה – אסור לו למכור אותה או לשעבדה. גם אם החליט שלא רוצה לשאתה לאישה – עליו לנהוג בה בכבוד.

זו המצווה היחידה שיש היתר לעבור אותה עם תנאים מקדימים כיצד לנהוג.
זאת מתוך ההבנה שלא נותנים לאדם לעשות דבר שאינו יכול לעמוד בו, אבל גם אז – עליו לנהוג בהגינות אנושית כלפי האישה.

ומה לנו כמנהלי פרויקטים ולמצווה זו?

  1.  אם תוך כדי פעולה נרצה לעשות משהו שהוא לא בדיוק מותר אך בלתי אפשרי להימנע ממנו, נמצא את הדרך בתנאי פעולה משלימים.
  2. לפעמים כדאי להמתין קצת לפני שמגיבים. לקרר את התגובות. לא להגיב באימפולסיביות שיכולה להכשיל את הפרויקט שלך בין בשל פגיעה ביחסי האנוש או קבלת החלטות שגויה ואובדן של משאבים וכו'.
  3. לעיתים שווה להתרחק קצת מהסיטואציה על מנת לראות את התמונה הרחבה יותר. לראות את שלל הגורמים, כי רק אז נשכיל לקבל החלטות נכונות שתהיינה טובות לאורך זמן.

שבת שלום