ציירה: אהובה קליין

התורה מייחסת חשיבות גדולה לקרבנות, ופרקים שלמים מוקדשים לפירוט מדוקדק של מה מותר ומה אסור, וכן את דרך העלאת הקרבנות.

אבל לא רק זאת, אלא שיש גם חשיבות גדולה למיקום בו יוקרב הקרבן בתוך המשכן / בית המקדש, כפי שאנו קוראים בפסוקים הבאים:

פרק ו'

{יז} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יח} דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: {יט} הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד: {כ} כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ:

פרק ז'

{א} וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא: {ב} בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: 

מודע מצאה התורה לנכון להדגיש שקרבן החטאת יוקרב באותו מקום בדיוק בו יוקרב קרבן העולה?

ואח"כ עוד מדגישה שוב שבמקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם?

לא זאת אף זאת שהתורה מדגישה בשני המקרים שיש להתייחס אל קרבן החטאת / אשם כאל קדוש !

מדוע?

המטרה ברורה ! לא להלבין את פניו של החוטא, שהרי אם יקצו לו מקום מיוחד להקריב את קרבנו – ידעו כולם כי אשם הוא – ויתבייש.

ומה אנו לומדים מכך כמנהלים?

כאשר מי מהצוות שוגה או טועה לדבר רק איתו בדיסקרטיות וברוח טובה ובונה, ולא בפרהסיה. כך תשיג תודה לתמיד וכמובן תשפר אותו ברמות שלא דמיינת…