צילום תמונה: חדשות 2

ניהול פרויקטים בממד נסתר נוכח יריב דומיננטי

מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות בעולם כולו, מתמודדת כשלושה עשורים עם האתגרים הנובעים מהשימוש בממד התת-קרקעי שאינם מיועדים לתחבורה ו/או לבניה מחד, ומאידך גם אינם מיועדים ליצירת אנרגיה על-ידי שאיבת נפט מבטן האדמה, אלא משמשים גורמים פליליים ו/או טרור לצרכים שנים.

אתגרי הממד התת-קרקעי מוגדרים כבעיה מורכבת מאוד, עד כה, למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולם לא נמצא פתרון ייחודי המאפשר פעולה ממוקדת אשר תגרום לאיתור מדויק של התשתית המצויה בבטן האדמה, עם זאת, שימוש במתודולוגיות מעולם תוכן של ניהול פרויקטים אכן הצליחו להביא לכדי מזעור האיומים הנובעים מחפירת המנהרות.

מוקד הבעיה:

  1. הקרקע – מרבית התשתיות התת-קרקעיות שנחפרו ואותרו בשנים האחרונות נמצאו בתווך תת-קרקעי אשר המחקר הגיאולוגי והגיאופיזי העולמי כמעט ולא עסק בו בעשורים האחרונים למרות ההתקדמות ביכולת הקידוח והכרייה.
  2. יכולות האיסוף הוויזואלי – כיום, בכל נקודות עניין ייחודיות מותקנות מצלמות במעגל סגור, ולכן, כדי לחמוק מעיני הצופים, משנה לשנה מתרחבת פעילות חפירת התשתיות התת-קרקעיות לצרכים פלילים ו/או טרור. בממד זה, לא ניתן לאסוף מידע ויזואלי כלל.
  3. שמירה על הנכס – היריבים, בעלי התשתיות התת-קרקעיות, שילמו הון עתק כדי שאלו יחפרו, כך, שפעילויות לאיתורן ו/או הוצאתם מכלל שימוש לא תמיד רצויה על ידי היריבים ואלו יעשו הכל כדי לשמרן לאורך זמן לייעודן המקורי.

אם כן, למרות זאת, כיצד הצליחה מדינת ישראל לצמצם באופן משמעותי את חדירת התשתיות התת-קרקעיות לשטחה?

לאחר מבצע ״צוק איתן״ בו נחשפו תשתיות תת-קרקעיות רבות (שרובן היו ידועות למערכת הביטחון, ואליהן נשלחו הכוחות), הוחלט לממש פרויקט (מבצע) שמטרתו – צמצום הפרת הריבונות הישראלית ע״י שימוש בתווך התת-קרקעי לצרכי טרור, וכמי שעמד בראש הפרויקט בכללותו, יחד עם כלל הצוות שאפנו ליישם את מתודולוגיות ניהול הפרויקטים כדי לעמוד במטרה שהוגדרה לנו על-ידי הדרג המדיני.

  1. שלב היזום – הגדרנו ושמנו לנגד עיננו את הצורך האמיתי ואת התנאים ההכרחיים הנדרשים מימוש הפרויקט על כלל המורכבויות האינסופיות שבו. למשל, מניעת חדירה ליישובים סמוכי הגדר ברצועת עזה.
  2. שלב התכנון – החלטנו לבחון פתרונות וגישות התמודדות רבות שהובאו על-ידי טובי החוקרים והמומחים בארץ ומחוצה לה. לא היה ניתן לבצע את השלב ללא הירתמות יוצאת דופן של כלל השותפים, ישיבה משותפת סביב שולחן אחד כאשר כולם מחויבים רק להצלחת הפרויקט. בנוסף, בכדי לעמוד במטרה, הוקמו תשתיות לניסויים המדמות את המצב הקיים ו/או את הערכת המודיעין באם היריב ימשיך לפתח את יכולותיו בעתיד.

תכנון קפדני ופרטני, ארוך ככל שנדרש המאפשר לבצע השוואה מלאה בין חלופות, הם היו במרכז העשייה בכדי לסכם את תכולות הפרויקט, לוחות הזמנים לביצועו והמסגרת התקציב.

  1. שלב הביצוע או שלב התממשות הסיכונים (??) – למרות תהליך התכנון הקפדני והארוך, הסיכון המרכזי שלא ניתן היה להסירו משולחן התכנון היה ונותר ״כיצד יפעל היריב?״ כאמור, בתשתיות אלו הושקע הון עתק ולהן ייעוד ספציפי, ולאבדן – לא בא בחשבון.

כמו בכל פרויקט, נדרש מנהל הפרויקט ״לנהל את האנשים״ ואנחנו בחרנו להכליל את היריב, בחרנו בשיטות יצירתיות, מגוונות תוך השתנות מהירה (בדיוק כפי שגם היריב למד ומימש מצדו) כדי להשאיר את היתרון היחסי – מקצועי בידנו.

בפועל, בשלב זה התקיימו בו זמנית עשרות תתי-פרויקטים, חלקם הנדסיים (בניית החומה התת-קרקעית הגדולה בעולם), פרויקטים טכנולוגיים ואף הדרכות רבות ומגוונות לאלו העתידים לתפעל את מערך ההגנה התת-קרקעי החדש, וגם לצרכנים המבצעיים, באם חלילה ידרשו להתמודד שוב עם תשתיות תת-קרקעיות לפני תום תקופת הפרויקט.

  1. שלב הבקרה – התנהל על-ידי חשיבה ביקורתית, מונו צוותים לכל תת-פרויקט שתפקידם היה לבחון ולבדוק האם נוכח ההתפתחויות (ההנדסית, הטכנולוגית, המבצעית וגם מצידו של היריב) הפרויקט יעמוד במטרותיו לאורך זמן. לרוב, הוטמע השימוש בכלי סימולציה מגוונים שאפשרו חיזוי יעיל.

לא פעם, צוות הפרויקט נדרש היה לחזור לשלב התכנון, לבחון את המענה הנבחר ולנסות לשפר את הפרויקט ללא חריגה מהמשאבים, תקציב ולוחות הזמנים.

  1. שלב הסגירה (המסירה) – על כך אומר, כי לא זכיתי לראות ולחוות את סיום הפרויקט, אך, הימים שחלפו על מדינת ישראל בחודש מאי 2021 (מבצע ׳שומר החומות׳) לימדו והוכיחו, עד כמה הפרויקט היה חשוב והצליח לעמוד במטרותיו.

 

ליאני אילן, מומחה להתמודדות עם אתגרי הממד התת-קרקעי, סא״ל (מיל׳) ראש ענף תת-קרקע בפיקוד הדרום לשעבר.

לצפייה בראיון המלא לחצו על הסרטון למטה