כללי

ב‑2013, עם ההשקה המרגשת של Healthcare – מערכת רפורמת הבריאות בארה"ב, הכול נראה מבטיח. ומה קרה בשבוע הראשון? פחות מ‑1% מהנרשמים הצליחו להירשם בהצלחה, האתר קרס תחת עומס וטעויות והצוות הבין באיחור שהמערכת לא מותאמת

בניהול פרויקטים קל להיתפס למשימות, תקציבים ולוחות זמנים. אלה הכלים – זו המסגרת. אבל אחרי שני עשורים של עשייה בארץ ובעולם, מתחדדת בי ההבנה: האתגר האמיתי לא טמון רק בניהול – אלא במנהיגות. העולם סביבנו

השינוי הגדול אינו במה שה-AI עושה, אלא במה שהוא חושף על הדרך שבה אנחנו מנהלים. השנה הזו שינתה הכל. כ-86% עלייה בשימוש ב-GenAI בניהול פרויקטים תוך שלושה חודשים? זה לא סתם מספר – זה אות

בינה מלאכותית כמראה חדשה למדדי הצלחה בפרויקטים במשך עשורים, הנחת היסוד בניהול פרויקטים הייתה ברורה: "מה שלא נמדד – לא מנוהל." אבל בעידן שבו בינה מלאכותית יודעת למדוד כמעט כל דבר, אולי הגיע הזמן לשאול

עונת החופש הגדול מתקרבת – והאתגר ידוע: מצד אחד, העבודה לא עוצרת. הפרויקטים רצים, היעדים ברורים, והצוותים ממשיכים לתפקד כאילו יולי-אוגוסט הם עוד שני חודשים רגילים. ומצד שני – הבית משנה צורה. הילדים בחופשה, המסגרות

במבט ראשון, ה-PMO מזוהה עם תכנון, סדר, בקרת איכות ויישום. אבל בעולם שבו חדשנות היא שפת החיים של ארגונים מצליחים – גם ה-PMO נדרש להמציא את עצמו מחדש. ולא רק את עצמו – אלא גם

חוסן רגשי: לנהל פרויקט מבלי לתת למציאות לנהל אותך יש ימים שהכול הולך לפי התכנית – ויש ימים שמרגישים כמו סחרחרה מתוזמנת: הלקוח מאבד סבלנות, התקציב מצטמצם, שני ממשקים מסרבים לשתף פעולה, והצוות שלך מסתכל

בעולם ניהול הפרויקטים, לא פעם מוצאים עצמם מנהלים בצומת של בחירה קשה: ללכת עם הזרם או לעמוד על האמת המקצועית שלהם. פרשת שלח מציעה מבט ייחודי על האומץ הניהולי הנדרש כדי לעמוד מול התנגדות רחבה.

תובנות ניהוליות מפרשת השבוע "עקב". והמסר השבוע: "לזכור את העבר – חשיבות הפקת לקחים וסגירת המעגל הניהולי" 📖 הפסוק "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר…" (דברים ח', ב') 🔍