פרשת השבוע וניהול פרויקטים

מזבח העולה. אילוסטרציה 1890 פרשת ויקרא עוסקת בדיני הקורבנות, והיא פותחת בקרבן 'עולה' הבא ממין הבהמה – בקר או צאן. נושא זה מסתיים במלים: "עולה הוא, אשה ריח ניחוח לה'". לאחר מכן ממשיכה התורה ומדברת

"ויקם משה את המשכן". וזאת אחרי חודשים של הכנות מרובות שאיפות זה חשוב. אבל עם גבולות וחכמה תוכל להגיע אליהם – ולא לאבד בדרך.. • חבורה באופן קבוע היו צוחקים על בחור שחי מנדבות ומציעים

צילום: Shutterstock שמות פרק ל"ה ד וַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר:ה קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֽשֶׁת:ו ותְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ

  שמות פרק לב א וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם,

ואתה תדבר אל כל חכמי לב. המחפש אחר כוונה ורצון של הצד השני. במקום חילוקי דעות-מבטל התנגדות • בחור התלונן לרב ביום כיפור שחש ברע ואם ימשיך יגרם פיקוח נפש וכך באריכות. שמע זאת הרב

האסוציאציה המיידית אצל רוב האנשים בשומעם את המילה "תרומה" קשורה בנדבה, עזרה לזולת. פעמים רבות אנו יודעים שצריך להושיט יד, ועושים מה שאנחנו חושבים שיכול לעזור. אבל לא תמיד מה שיוצא בפועל זו עזרה. לפעמים

נלמד מהפרשה הפעם 3 תובנות: שכל מעשה מועיל לא להתקבע במצב לא טוב גם לפוגע יש תקנה "ויבוא משה בתוך הענן…". על חובה להיעשות גם מבלי לראות מעבר. אבל דווקא שם – יוכרעו כל התוצאות..

יתרו לא היה חלק מעם ישראל, ובכל זאת זכה שפרשה שלמה תיקרא על שמו. מדוע? שמות פרק י"ח ה וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן משֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־משֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֕ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָֽאֱלֹהִֽים: ו וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־משֶׁ֔ה

"עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר…והכית בצור ויצאו ממנו מים…" מוסבר שהמטה אשר שימש להנחית מכות על מצרים ישמש כעת להוציא מים. מכאן נלמד שכל דבר יכול להיות

ממשיכים במכות מצרים. וכך כתוב: פרק י' {כא} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: {כב} וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ