פרשת השבוע וניהול פרויקטים

ואתחנן בעת ההיא. (משה שנענש מתפלל להכנס לארץ) שבירה תמיד תוציא ממך השתדלות לתקן, לכן תשתדל למנוע אותה – לפני שתגיע.. •בלווית עשיר בכה אחד מהם יותר מכולם. שאלו אותו, אם קרוב של הנפטר? אמר

"לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדול תשמעון.." מכירים המושג "פני פוקר"?! דיינים צריכים לשמור על ארשת פנים קבועה ללא שינוי על מנת שהעומדים בפניהם לא יזהו שינוי ממה שאומרים וכך ידעו איך להטות מחשבות הדיין

ויסעו, ויחנו. תנועה = אמצעי הכרחי להתקדמות. אבל עצירה היא אמצעי הכרחי-לא ליפול בדרך. • נהג משאית מלט חזר עצבני אחרי יום ארוך וגילה להפתעתו מרצדס חדשה חונה בחניית ביתו הפרטי. רותח מהחוצפה שפך על

אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? (כך השתמע מהשבטים ראובן וגד) הם בכלל התכוונו להיות חלוצים בקרבות. אבל, אין הזדמנות שניה -לרושם ראשוני..• בן של ערפד שהגיע לאביו עם דם בשפה אמר ׳ראית את התרנגול

 הנשיא עצמו טעה ופגע בעם. אל תקבל גם דעת בכיר מיד – הקדם תמיד שיקול דעת. • אדם ברחוב ראה שמתוך רכב שני עובדי עיריה יוצאים. אחד חופר בור והשני מכסה, ככה לאורך הערוגות בשדרה.

תמונה: canstock וירא בלק את כל אשר עשה ישראל.(ובמקום להתחבר אליהם ניסה לנצחם)ראיה רחבה תגלה שתמיד ואף על פי שלא נראה שום סיכוי-אפשר להצליח להסתדר. • אב הוריש את 17 גמליו לפי הסדר הבא: חצי

תמונה:.canstockphoto.co.il  חוקה אלו חוקים ברורים קבועים. כי ישנם דברים שגם בלי להגיד אותם-צריך לעשות. • צעיר בתחנה חיכה לקו האחרון עם נכה בכסא גלגלים שפגש. כשבא האוטובוס רץ אחריו הצעיר וביקש שיחכה לו, אך הנהג

צילום אילוסטרציה: shutterstock וידבר[משה]אל קרח, בוקר וידע אשר לו. (דחה אותו לבוקר שאולי יחזור בו וינצל) המסקנה: גם אחרי מעשה נחרץ צריך לנסות לסדר. כי כל היום כולו – יש עדיין הזדמנות לתקן.. • ר׳

פרשה זו מתחילה עם שליחת המרגלים אל ארץ ישראל לבדוק את הארץ. משחזרו המרגלים ודיווחו כך: במדבר פרק יג' וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ

במדבר פרק ח' א וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: ב דַּבֵּר֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן וְאָֽמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת: ג וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַֽהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶֽעֱלָ֖ה נֵֽרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה: ציווי