השבת, קוראים את פרשת "עקב". מפטירין בספר ישעיהו – וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי" (ישעיהו, פרקים מ"ט, נ').
המסר השבועי: מנהיגות של חזון אל מול אדישות המערכת
אירועי פרשת עקב אירעו בסוף שנת ה-40 לנדודי בני ישראל במדבר, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל.
לעומת זאת, ההפטרה ניבאה על ידי ישעיהו הנביא מאות שנים מאוחר יותר, בתקופת בית ראשון, כנבואת נחמה לקראת הגלות.
הפטרה זו היא השנייה מתוך "שבע דנחמתא" (שבע הפטרות הנחמה הנקראות לאחר תשעה באב).
קיים חוט מקשר בין הפרשה להפטרה: בעוד שהפרשה עוסקת באזהרה מפני שכחת הברית מצד העם, ההפטרה מנחמת ומבטיחה שהאל אינו שוכח את עמו.
📖 הפסוק
"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם: כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ." (ישעיהו נ"א, א'-ב').
🔍 הרקע
בפסוקי הסיום של ההפטרה, הנביא ישעיהו פונה אל שכבה מסוימת בעם – "רודפי צדק". הוא מכיר בכך שאנשי חזון ואמת עשויים לחוש בדידות וייאוש, משום שרוב בני האדם סביבם נשארים אדישים ודואגים בעיקר לרווחתם האישית. כדי לעודד אותם, הוא מפנה את מבטם אחורה אל אברהם ושרה: הם התחילו את דרכם כזוג יחיד מול עולם שלם ("כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו"), אך בזכות אמונתם ונחישותם, הם הצליחו לסחוף אחריהם המונים ולהקים אומה.
💡 התובנה הניהולית
הובלת חזון כרוכה לא פעם בתחושת בדידות מערכתית. מנהל שמוביל שינוי או פרויקט דורשני עלול למצוא את עצמו כ"רודף צדק" – היחיד שרווחת הפרויקט חשובה לו, היחיד שרואה את התמונה המלאה ונלחם עליה – בעוד שאר הגורמים בארגון שקועים בשגרה שלהם או פועלים מתוך אינטרסים צרים.
התובנה מהפסוק היא שהצלחה אינה דורשת קונצנזוס מיידי מתחילת הדרך. נחישות, התמדה ומחויבות בלתי מתפשרת למטרה מצד אדם אחד או צוות קטן (כדוגמת אברהם ושרה), הם אלו שבסופו של דבר "יולידו" את ההצלחה וירתמו את השאר.
🛠 הפרקטיקה – קישור לעולם ניהול הפרויקטים
בעולם ניהול הפרויקטים, מנהל הפרויקט (PM) הוא לרוב הגורם היחיד בארגון שכולו Minded (ממוקד ורתום לחלוטין) להצלחת הפרויקט מקצה לקצה. לעומתו, ספקי שירות פנימיים בארגון במבנה מטריציוני – כגון מחלקות הנדסה, תפעול, רכש או מערכות מידע – מונעים לעיתים קרובות מיעדים מחלקתיים, פרויקטים נוספים, רצון להימנע מעומס, או דאגה לרווחתם ולאזור הנוחות שלהם, ולאו דווקא מתיעדוף הפרויקט.
מנהל פרויקט עלול לחוש כמו אברהם בזמנו – "אחד קראתיו" – בודד במערכה מול גופי מטה ונותני שירות אדישים. הפרקטיקה הניהולית הנגזרת מכך היא ההבנה שזהו חלק מובנה בתפקיד. על מנהל הפרויקט להיות ה"משוגע לדבר", לשמש כמגדלור של חזון הפרויקט, ולא לוותר על הסטנדרטים ועל הדחיפות. על ידי התמדה, תקשורת נכונה של מטרות הפרויקט, ודוגמה אישית של רתימה (בדיוק כפי שאברהם רתם את סביבתו), מנהל הפרויקט יצליח להניע את ספקי השירות הפנימיים, לשבור את חומות האדישות, ולהוביל את הפרויקט לברכה והצלחה ("ואברכהו וארבהו").
❗ לסיכום,
אל לנו להירתע או להתייאש כאשר אנו נתקלים באדישות סביבתית או בהתנגדות פסיבית. עלינו להישאר ממוקדים במטרה, מתוך ביטחון שהמחויבות, השאיפה למצוינות, הרצון לעמידה ביעדים ולעשיית הדבר הנכון, תישא פרי. מנהיגות אמיתית נבחנת ביכולת להמשיך לדחוף קדימה גם כשהסביבה משדרת חוסר אכפתיות.
שבת שלום ובשורות טובות 🙏