בזמן שחצי עולם חגג את ה-1 במאי ביום חופש, מצאתי את עצמי עם כמה מחבריי להנהלת העמותה בלב ליסבון היפה. אבל לא באנו רק בשביל הפסטל דה נאטה (למרות שהיה טעים) – הגענו לכנס ה-LIM, המפגש השנתי של מנהלי סניפי PMI באירופה.
בהרצאה המרכזית על "Project Success" ופלטפורמת ה-M.O.R.E, הרגשתי דברים מתחברים לי. ישבתי שם עם שני "הכובעים" שלי: מצד אחד כסגן נשיא לכספים בעמותה, ומצד שני כמנהל חברה לאוטומציה עסקית ביומיום. הבנתי שהאתגר שאנחנו מדברים עליו בכנס הוא בדיוק מה שאני פוגש בשטח.
הפער שכולנו מרגישים (וזה עולה לנו ביוקר)
ביומיום שלי אני פוגש המון חברות שמשקיעות הון עתק ב-AI, בדיגיטציה ובשיפור תהליכים. אבל כאן הגיע הרגע שבו ההרצאה פגעה בנקודה רגישה: כששואלים מנהלים בכירים מה הכי כואב להם, הם תמיד חוזרים לאותו דבר – הנתק בין האסטרטגיה הגבוהה לבין מה שקורה בפועל בשטח.
מי שאמור להיות הגשר הזה – זה אנחנו. הקהילה של מנהלי הפרויקטים היא זו שיכולה למנוע את בזבוז המשאבים האדיר הזה.
המשפט שסימנתי לי במחברת והולך ללוות אותי הלאה הוא ההגדרה החדשה של PMI להצלחה: "אספקת ערך ששווה את המאמץ וההוצאה". זה נשמע פשוט, אבל זה דורש מאיתנו "Step Up" אמיתי. אנחנו צריכים להוכיח שהאוטומציה המורכבת או פרויקט התשתית שהובלנו הם לא רק V בלו"ז, אלא אימפקט אמיתי על השורה התחתונה.
מודל M.O.R.E: מספרים שגרמו לי לעצור לרגע
בכנס הוצג דוח המחקר העדכני ל-2025, והנתונים שם פשוט מדהימים. המחקר מראה שכשמנהלי פרויקטים מיישמים את ארבעת הממדים של מודל ה-M.O.R.E, סיכויי ההצלחה של הפרויקט מזנקים מ-27% ל-94%!
בתור מי שחי ונושם יעילות, הנתון הזה הדהים אותי. אבל מה שבאמת תפס אותי הוא הנתון המשלים: נכון להיום, רק 7% ממנהלי הפרויקטים משתמשים בפועל בכל ארבעת הכלים האלה. יש לנו פוטנציאל אדיר בידיים שאנחנו פשוט לא מנצלים.
הסדנה ששינתה לי את נקודת המבט: הכל מתחיל באנשים
ב-PMI לא נשארו רק בתיאוריה. עברנו סדנה על כלי יישומי שמרכז 40 פרקטיקות שנאספו מאלפי מנהלי פרויקטים מצטיינים בעולם.
כאן הגיעה ההפתעה הגדולה מבחינתי: מתוך 40 הפרקטיקות, כמעט חצי (15 ליתר דיוק) עוסקות בניהול תפיסות (Managed Perceptions) של בעלי העניין.
אי אפשר להתווכח עם הנתונים: מה שמכריע את הכף אלו לאו דווקא הכלים הטכניים שאנחנו כל כך אוהבים להשתמש בהם, אלא הדרך שבה האנשים מסביב תופסים את הפרויקט.
הפרקטיקה המדורגת במקום הראשון? "מיפוי ברור של האופן שבו הצרכים והרצונות של מחזיקי העניין יקבלו מענה".
זאת נקודה ששווה זהב – גם אם נבנה את תוכנית הפרויקט הכי מבריקה בעולם, בסוף ההצלחה קמה ונופלת על האנשים – על איך הם מרגישים כלפי השינוי ואיזה מענה הוא נותן לכאב שלהם.
השורה התחתונה שלי מהכנס
חזרתי מליסבון עם הרבה אנרגיה ורשימה של 40 פרקטיקות שאני כבר מתחיל להטמיע בעבודה שלי.
אני מזמין כל אחת ואחד מכם לא רק להוריד את הרשימה הזו, אלא באמת להסתכל עליה בעיניים פקוחות.
בואו נבדוק איך אנחנו משלבים את הכלים האלה ביום-יום שלנו.
זה לא רק עוד מסמך – זה כלי עבודה שיכול לשנות את חוקי המשחק עבורנו ולהזניק את אחוזי ההצלחה של הפרויקטים שאנחנו מובילים.
בואו נהיה הגשר הזה שסוגר את הפער.