שבועות והמנהיגות השקטה: המחיר הנסתר של מי שמחזיקים את כולם
מאת: אילנית פרימן
חג השבועות מזוהה עם שפע, צמיחה, הבשלה וקציר.
זהו חג שמספר סיפור של תהליך ארוך: זריעה, התמדה, עבודה יומיומית ויכולת להביא תוצאות לאחר תקופה ממושכת של השקעה.
במובנים רבים, זהו גם סיפורם של מנהלים בכירים.
מאחורי כל ארגון מצליח עומדים אנשים שנושאים אחריות כבדה לאורך זמן.
אנשים שמקבלים החלטות בתנאי אי־ודאות, מחזיקים עובדים, מתמודדים עם לחצים עסקיים ומשמשים עוגן עבור אחרים. לעיתים במשך שנים.
כלפי חוץ, מנהיגות בכירה נתפסת לא פעם כמקום של כוח, השפעה ושליטה.
החלק הנסתר מן העין הוא שמאחורי התפקידים הבכירים נמצא בן אנוש שמשלם לעיתים מחיר כבד: בדידות.
מנהלים רבים מרגישים שעליהם להחזיק חזות יציבה גם ברגעים של ספק, עומס או שחיקה. הם רגילים להיות אלה שמחזיקים אחרים, ולכן מתקשים לאפשר לעצמם להישען.
לאורך זמן, נוצר מצב שבו האדם מוקף באנשים כל היום, אך חסר מרחב שבו הוא יכול להיות פשוט אנושי, ללא תפקיד וללא מסכה.
מקום שבו אפשר לומר:
“אני עייף.”
“אני לא בטוח.”
“אני חושש לטעות.”
“קשה לי להחזיק הכול לבד.”
וזו אחת הבדידויות הנפוצות והמורכבות ביותר הידועות בתפקידי הנהגה.
דווקא מי שאחראים על הובלת אחרים, לעיתים נשארים לבד עם הלחץ, הפחדים והעומס הפנימי שלהם.
הם מסתירים עייפות כדי לא לערער ביטחון.
מסתירים ספק כדי לא להיתפס כחלשים.
ממשיכים לתפקד גם כשהם מותשים מבפנים.
נהוג לחשוב שבדידות הינה תופעה רגשית, אך מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שבדידות מתמשכת אינה רק חוויה רגשית. היא משפיעה גם על הבריאות (מחלות דם ולב הן רק חלק מהתופעות המוכרות), וכן על איכות קבלת ההחלטות ועל היכולת להוביל לאורך זמן.
מכאן שבדידות ניהולית פוגעת לא רק במנהלים עצמם ובחייהם האישיים, הרגשיים והבריאותיים, אלא גם בתפקודם המקצועי ובארגון אותו הם מובילים.
עוד מראים המחקרים כי מנהלים בכירים מצויים בקבוצת סיכון גבוהה במיוחד לחוות בדידות על כל המחירים שלה.
וכאן נמצא החיבור העמוק לחג השבועות.
שבועות מזכיר לנו שגם האדמה הפורייה ביותר אינה יכולה להמשיך להצמיח בלי הזנה, מנוחה ותנאים שמאפשרים חיים.
אי אפשר לקצור בלי להשקות.
אי אפשר להמשיך לתת בלי להתמלא מחדש.
כך גם בני אדם.
ומנהלים הם לפני הכל בני אדם.
לא כל מנהל מחפש ייעוץ.
לא כל מנהל זקוק לפתרונות.
לעיתים, הצורך העמוק ביותר הוא פשוט מרחב.
מרחב דיסקרטי, אנושי ושקט שבו אפשר לדבר בלי פוליטיקה ארגונית, בלי תדמית ובלי צורך להרשים.
דווקא בתקופה שמסמלת הבשלה וצמיחה, אולי נכון לזכור שגם מי שמוביל אחרים זקוק למקום שבו יוכל לעצור לרגע, לנשום ולהוריד את השריון.
כי מנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בכמה אדם מסוגל לשאת.
היא נמדדת גם ביכולת שלו להישאר אנושי תוך כדי.
מוזמנים לשמוע את הרצאתי בנושא בכנס השנתי הקרוב של PMI שיתקיים בלאגו בראשל"צ ביום שלישי 16.6.26.