בעולם של מנהיגות וניהול, התפתחות אישית כבר אינה מותרות אלא תנאי בסיסי, שכן ככל שהמציאות הופכת מורכבת, דינמית ורוויית אפשרויות, כך נדרש ממנהלים להעמיק לא רק בידע ובכלים, אלא גם בהבנה עצמית, ברגישות וביכולת להוביל אנשים מתוך מודעות ולא רק מתוך סמכות.
אך אם בעבר הנהגה נשענה על ודאות, על תשובות ברורות ועל כיוון מוגדר, הרי שכיום מתרחש תהליך שקט אך עמוק יותר, שבו סימני הקריאה מתחלפים בהדרגה בסימני שאלה, והיכולת לשאול, להטיל ספק ולהתבונן מחדש הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהובלה אמיתית.
נפגשתי עם סיגל שחמון לשיחה, מתוך רצון להביא את נקודת המבט שלה, ולגעת במקום שבו התפתחות אישית, מודעות והיכולת לבחור מחדש נפגשים בתוך מציאות ניהולית ואנושית מורכבת.
סיגל שחמון, מגיעה לפאנל המרכזי בכנס השנתי של PMI Israel כמומחית להתפתחות אישית ואימון מנטלי, מביאה איתה זווית אחרת, שקטה אך עוצמתית, שמבקשת לעצור רגע לפני הפעולה, ולהתבונן במה שמניע אותנו באמת.
יש משהו כמעט טבעי בנטייה לראות את העולם דרך קצוות, נכון ולא נכון, הצלחה וכישלון, שליטה ואובדן שליטה, אך לאורך זמן, ובעיקר דרך ניסיון חיים, מתגלה שהמציאות מתקיימת דווקא במרחב האפור, במקום שבו אין תשובה אחת ברורה, אלא פרשנות.
נקודת מבט.
והיכולת לשנות אותה.
היא מדברת על התפתחות לא רק כהתקדמות, אלא גם כהתפקחות, כהסכמה לראות דברים אחרת ממה שחשבנו בעבר, לשחרר ודאויות ישנות ולהחליף אותן בשאלות חדשות, לעיתים פחות נוחות אך מדויקות יותר.
“ברגע שאנחנו מתחילים לשאול את עצמנו מה באמת מנהל אותנו, מתחילה תנועה אמיתית של שינוי.”
השאלה הזו, מה מנהל אותנו כשאנחנו מנהלים, פותחת שכבה עמוקה יותר של הבנה, שכן לא מדובר רק בהחלטות מקצועיות, אלא במערכת שלמה של חוויות עבר, אמונות, פחדים ותפיסות, שמעצבות את הדרך שבה אנו מגיבים, בוחרים ומובילים, לא תמיד באופן מודע.
בתוך כך, אחד הרעיונות המרכזיים שעולים הוא בניית הסיפור, לא כסיפור חיצוני שאנו מספרים לאחרים, אלא כנרטיב פנימי שמגדיר את האופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת המציאות, והיכולת לשנות את הסיפור הזה היא לעיתים זו שמשנה את התוצאה כולה, לא בהכרח את מה שקורה, אלא את הדרך שבה אנו פועלים בתוכו.
ובתוך עולם שבו מערכות יחסים משפיעות על הדרך שבה אנו חושבים, פועלים ומקבלים החלטות, השיח הזה מתרחב היום גם אל מערכת היחסים החדשה והמורכבת שאנו מפתחים עם הבינה המלאכותית. זהו קו עדין ולעיתים מטעה, שבו הגבול בין כלי שמסייע לנו לבין גורם שמתחיל לנהל אותנו עלול להיטשטש.
כאשר אנחנו מחפשים אצל הבינה המלאכותית תשובות, כיוונים ולעיתים אפילו אישור, קיימת סכנה שקטה של ויתור על הריבונות הפנימית שלנו, אותה היכולת להישאר מחוברים לשיקול הדעת, לערכים ולבחירה העצמאית שלנו. ברגע שבו הכלי מתחיל להכתיב את הקצב, את הבחירות או את הדרך שבה אנו פועלים, אנו עלולים להיכנס למעגל של תלות, בלבול וכאוס, במקום לייצר בהירות. האתגר אינו להימנע מהטכנולוגיה, אלא לנהל נכון את מערכת היחסים איתה, להציב גבולות ברורים, ולאפשר לה לייעל ולתמוך מבלי לאבד את המרכז הפנימי שמוביל אותנו. כי בסופו של דבר, השאלה החשובה באמת אינה מה הבינה המלאכותית יודעת לעשות, אלא מי מנהל את מערכת היחסים הזו.
בין שליטה לשחרור – הבחירה להאמין מחדש
בעולם שמבקש תוצאות, מדידה ויעילות, נדמה לעיתים שאין מקום לאי ודאות, אך דווקא שם, במרחבים הפחות ברורים, מתאפשרת תנועה אמיתית, שכן שינוי אינו מתחיל בהכרח מפעולה חיצונית, אלא מהסכמה פנימית לראות אחרת.
להטיל ספק.
להסכים לא לדעת.
ולבחור מחדש.
האמונה שאני יכולה, שהדברים יסתדרו, אינה נאיביות, אלא עמדה ניהולית עמוקה, שמאפשרת להמשיך לפעול גם בתוך חוסר ודאות, לא מתוך שליטה מלאה, אלא מתוך אמון בתהליך וביכולת להתמודד עם מה שיגיע.
הדבר מתחבר באופן טבעי גם לשיח הרחב של הפאנל, העוסק במפגש שבין בינה אנושית לבינה מלאכותית, שכן דווקא בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת תשובות מהירות ומדויקות, מתחדדת השאלה מה אנחנו עושים עם התשובות האלו, ואיך אנחנו בוחרים לפעול.
היכולת לעצור, להתבונן, ולהבין מה מניע אותנו, היא זו שמאפשרת להפוך מידע לידע, וידע להחלטה שיש בה ערך.
אני מזמינה אתכם לשלוח אלי שאלות לפאנל או לסיגל שחמון, מחשבות, דילמות או נקודות שאתם מתמודדים איתן ביום יום, מתוך המציאות האישית והמקצועית שלכם, כאשר חלק מהשאלות יעלו לדיון על הבמה וישתלבו בשיח עצמו.
בכל שבוע תתפרסם כתבה עם אחד מחברי הפאנל, כדי שתוכלו להכיר אותם קצת יותר לעומק.
ניפגש בכנס.
טלי חמו, PMP
מנהלת פרויקטים מיוחדים, אקדמיה
חברת צוות השופטים – POY