רוב מנהלי הפרויקטים סומכים על ניסיון אישי כדרך המרכזית ללמידה. זה טבעי, אבל זה גם בעייתי.
ניסיון אישי הוא מוגבל
הוא תלוי בארגון אחד
הוא מושפע מתרבות ספציפית
והוא לעיתים מחזק הרגלים לא נכונים
מנטור מביא איתו ניסיון מסוג אחר. לא "יותר שנים", אלא יותר פרספקטיבה.
הוא ראה ארגונים שונים, סיטואציות שונות, והחלטות שהובילו לתוצאות שונות. הוא יודע לזהות מוקדם איפה דברים נוטים להסתבך, ואיפה דווקא כדאי לשחרר.
בתוכנית המנטורינג של PMI ישראל, המפגש בין מנטור למנטי יוצר מרחב חשיבה שלא קיים ביום־יום הארגוני. אין בו לחץ של לו"ז, ואין צורך להרשים.
מה קורה כשמנהל פרויקט לומד רק מהניסיון שלו?
נניח שמנהל פרויקטים עובד באותו ארגון כבר 5 שנים. הוא ראה פרויקטים, התמודד עם אתגרים, למד לעבוד עם הממשקים הפנימיים. הוא מרגיש מנוסה.
אבל מה באמת קרה?
הוא למד איך דברים נעשים כאן. לא איך הם צריכים להיעשות, לא איך הם נעשים במקומות אחרים, ולא בהכרח באיזה דרך הם נעשים בצורה הכי טובה.
הוא פיתח אינטואיציה, נכון. אבל אינטואיציה שמבוססת על סט מצומצם של תרחישים.
כשמגיע משבר שונה, סוג פרויקט שונה, או סביבה ארגונית שונה — הניסיון הזה פתאום לא מספיק.
ומה שיותר מסוכן: לפעמים הוא מחזק הרגלים שגויים. למשל:
תקשורת מעורפלת שעובדת זמנית כי כולם מכירים אחד את השני
תיעוד חלש שלא נחשף כבעיה כי אף אחד עוד לא עזב
ניהול סיכונים שמסתכם ב"נראה מה יהיה"
זה עובד עד שזה לא עובד. ואז זה מתפוצץ.
מה מנטור נותן שהניסיון לא נותן?
1. ראייה רוחבית
מנטור ראה לא רק את הארגון שלך. הוא עבד עם חברות בגדלים שונים, תעשיות שונות, תרבויות ניהוליות שונות.
כשאתה מתאר לו מצב, הוא לא שומע רק את הבעיה. הוא שומע את הדפוס.
"ראיתי את זה קורה לפני 3 שנים בחברה אחרת. התחיל בדיוק ככה."
זו לא רק עצה — זו התרעה מוקדמת.
2. שאלות שלא חשבת לשאול
בארגון, יש שאלות שלא שואלים. לא כי אסור, אלא כי אף אחד לא עלה על זה שצריך.
מנטור שואל את השאלות האלה. הוא לא נמצא בתוך הדינמיקה הפוליטית, הוא לא מחויב לנרטיב הארגוני, והוא לא חושש לערער על הנחות יסוד.
"למה החלטתם ככה?"
"מה יקרה אם תעשו הפוך?"
"האם מישהו באמת אמור את זה, או שכולם מניחים שמישהו אחראי?"
השאלות האלה מחזירות בהירות.
3. מראה לנקודות העיוורות שלך
לכולנו יש "נקודות עיוורות". דברים שאנחנו לא רואים על עצמנו, כי אנחנו עמוק מדי בתוך המערכת.
מנטור רואה את זה בבהירות.
אולי אתה נוטה להימנע מקונפליקטים. אולי אתה נוהג לקפוץ לפתרונות מהר מדי. אולי אתה מתקשר בצורה שמזמינה אי-הבנות.
אתה לא רואה את זה. אבל אחרים כן.
מנטור לא רק מראה לך את זה — הוא עוזר לך לעבוד על זה, בלי לשפוט.
4. מרחב בטוח לחשיבה
בארגון, יש דברים שקשה להגיד בקול רם:
"אני לא בטוח שאני יודע מה אני עושה במצב הזה"
"אני חושש שהפרויקט הזה לא מתנהל טוב"
"אני מרגיש שאיבדתי שליטה"
מול מנטור, אפשר להגיד את זה. בלי פחד, בלי שיפוטיות.
המפגש עם מנטור הוא לא פגישת סטטוס. זה מרחב חשיבה. מקום שבו אפשר לעצור, להרים את הראש מהלו"ז, ולשאול: "רגע, מה באמת קורה פה?"
איך זה קורה בפועל?
תוכנית המנטורינג של PMI ישראל מחברת בין מנהלי פרויקטים מנוסים (מנטורים) לבין מנהלי פרויקטים בתחילת דרכם או באמצעה (מנטי), ל-9 שבועות של עבודה אינטנסיבית.
זה לא עוד קורס. זה לא הרצאה.
זה תהליך אישי, ממוקד ומעשי.
ניסיון לבד לא מספיק.
אבל ניסיון משותף? זה משנה הכל.