בס"ד
שלום לכולם,
השבוע, תובנות ניהול מההפטרה של פרשת וישלח- "חזון עובדיה" (עובדיה פרק א פסוקים א-כ״א)
אירועי פרשת וישלח – שובו של יעקב, הפגישה עם עשו, סיפור דינה, לידת בנימין ומות רחל – התרחשו בתקופת האבות, כ-20 שנה לאחר שיעקב עזב את ביתו. התאריכים הם במסגרת התקופה שבין המחצית השנייה של המאה ה-16 לפנה"ס.
אירועי ההפטרה – נבואת עובדיה מתארת את פעולות אדום (צאצאי עשו) בזמן חורבן בית המקדש הראשון. חורבן זה אירע בשנת 586 לפנה"ס.
האיבה שנוצרה בילדות בין יעקב לעשיו, על רקע גניבת הברכות, הדהדה והחריפה לאורך הדורות, כאשר צאצאי אדום (שמהם יצא גם עמלק) שמרו טינה והתעללו בצאצאי יעקב. הנביא עובדיה, שפעל בתקופת בית ראשון, מוכיח את אדום על מעשה ה"חמס" שביצעה בכך שלא סייעה ליהודה בזמן חורבן ירושלים על ידי בבל, ומבטיח כי על מעשה זה יקבלו גמול רע: "כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ", ובכך ממחישה ההפטרה שהפיוס הזמני בפרשת וישלח לא פתר את הסכסוך האסטרטגי ההיסטורי.
הקשר טמון ברצף הדרמטי של יחסי האחים שפרץ מחדש בצורה קשה ביותר כבגידת אדום בזמן צרת ישראל, אירוע המקבל עונש נבואי בהפטרה. זהו שיעור אסטרטגי על כך שקונפליקטים עמוקים דורשים פתרון שורשי ולא רק כיבוי שריפות רגעי.
והמסר השבועי – הפיכת יושרה ארגונית ליתרון תחרותי אסטרטגי.
📖 הפסוק
"בַּכַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃" (עובדיה א', ט"ו)
🔍 הרְקע
בפרשת וישלח, יעקב אבינו פוגש את אחיו עשו לאחר שנים של נתק, חמוש באסטרטגיית ניהול סיכונים מורכבת ("דורון, תפילה ומלחמה"). הפגישה מסתיימת בפיוס לכאורה.
הפטרת עובדיה, לעומת זאת, מתרחשת מאות שנים מאוחר יותר ומנבאת על חורבן אדום (צאצאי עשו) בגלל שפגעה באחיהם בית יעקב בזמן צרתם (חורבן בית ראשון). ההפטרה מוכיחה שטינת עשו לא נעלמה, ובאה לידי ביטוי היסטורי הרסני.
💡 התובנה הניהולית
- עיקרון ה"גמול" והאחריות ההיסטורית – הצלחה או פיוס רגעיים אינם מבטלים את הצורך ביושרה אתית ובראייה ארוכת טווח. הפסוק מלמד כי לכל פעולה ארגונית (או לאומית), בייחוד כלפי "אחים" או שותפים, יש השלכות מצטברות שבסופו של דבר יחזרו כגמול (טוב או רע) אל הארגון. עשו/אדום ש"שכחו" את האחווה, שילמו מחיר על התנהלותם הזדונית.
🛠 הפרקטיקה – קישור לעולם ניהול הפרויקטים
ניהול אתי ותרבות ארגונית עמידה: בניהול פרויקטים וארגונים, יש חשיבות עליונה לבניית אמון ולקיום התחייבויות, גם כשזה קשה. הפסוק הוא תזכורת למנהל כיצד לטפל ב"משבר" (כמו יעקב) וכיצד לנהל "מורשת" (כמו עשו/אדום):
- צריך לשמור על יושרה מול שותפים ומתחרים
- אל תנצל מצוקה של אחרים (במקרה של אדום בחורבן ירושלים)
- זכור שמוניטין וקארמה עסקית (הגמול) הם נכסים אסטרטגיים
❗ מסקנה
הפיוס של פרשת ו"ישלח" היה טקטי, אך האיום של חזון עובדיה הוא אסטרטגי. מנהיגות אמיתית נמדדת לא רק בפתרון משבר נוכחי, אלא ביכולת לבסס יושרה, לבנות מערכות יחסים וליצור תרבות ארגונית אתית אשר תעמוד במבחן הזמן והמשברים.
שבת שלום ובשורות טובות 🙏