בס"ד
שלום לכולם,
השבוע, תובנות ניהול מההפטרה של פרשת וירא ("וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע"…), מלכים ב' פרק ד'.
הקשר המרכזי בין פרשת וירא להפטרה הוא נס לידת הבן. בפרשה, אברהם ושרה הזקנים מתבשרים על לידת יצחק, ובהפטרה (שמתרחשת כ-900 שנה מאוחר יותר) אלישע הנביא מבשר לאישה השונמית חשוכת הילדים על הולדת בנה. בשני המקרים, איש אלוהים מבשר למשפחה עקרה על נס הולדה כנגד כל הסיכויים, מה שמדגיש את כוחה של ההבטחה האלוהית.
והמסר השבועי – "עליית הקיר": השקעה אסטרטגית בנכסים "רכים"
📖 הפסוק
"נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה; וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ, יָסוּר שָׁמָּה." (מלכים ב', ד', י')
🔍 הרקע
ההפטרה מספרת על אישה "גדולה" (חשובה ועשירה) מהעיר שונם, שהייתה מארחת בקביעות את אלישע הנביא. היא ובעלה היו חשוכי ילדים. האישה זיהתה את קדושתו של אלישע ("איש אלוהים קדוש") והחליטה, ביוזמתה המלאה וללא כל בקשה מצידו, להשקיע משאבים ולבנות עבורו יחידת אירוח פרטית ומאובזרת ("עליית קיר"), כדי שיוכל לשהות אצלם בנוחות בביקוריו.
💡 התובנה הניהולית
יש כאן השקעה פרואקטיבית מצד האשה בניהול בעלי העניין (Stakeholder Management). התובנה המרכזית נובעת מהיוזמה של האשה השונמית. היא אינה פועלת מתוך צורך מיידי או בקשה ספציפית. היא מזהה "בעל עניין" (Stakeholder) אסטרטגי, אלישע, שאינו מביא לה רווח עסקי ישיר (Immediate ROI), אך מייצג ערך עליון (רוחניות, קשר לאלוהים).
היא מחליטה להקצות משאבים (כסף, זמן, שטח בנייה) כדי לבנות עבורו תשתית. זוהי השקעה בנכס "רך": מערכת יחסים, מוניטין, וטיפוח קשר עם גורם מפתח. היא עושה זאת באופן פרואקטיבי, מתוך הבנה אסטרטגית שטיפוח קשר כזה הוא בעל ערך בפני עצמו, מבלי לצפות לתמורה מיידית.
🛠 הפרקטיקה – קישור לעולם ניהול הפרויקטים
בעולם הניהולי, הנטייה הטבעית היא להשקיע משאבים רק במה ש"בוער" או במה שמדיד ומוגדר בפרויקט. הלקח מ"עליית הקיר" הוא שמנהל חכם לעיתים מקצה משאבים גם למה שאינו דחוף אך חשוב אסטרטגית.
מנהל פרויקט לא צריך להשקיע רק בניהול המשימות (Tasks). "עליית הקיר" שלו היא בניית יחסים אישיים חזקים עם חברי הצוות ועם הלקוח. להקדיש זמן לפגישות לא רשמיות, להקשיב לצרכים שאינם קשורים ישירות לפרויקט, ולבנות אמון. ההשקעה הזו, שנראית כ"בזבוז" משאבים בטווח הקצר, היא הנכס הקריטי ביותר אליו פונים כשהפרויקט נתקל במשבר.
לסיכום,
האשה השונמית מלמדת אותנו שמנהיגות אפקטיבית אינה רק תגובתית, אלא בעיקר יזומה (Proactive). היא מבינה שהשקעה בתשתיות אנושיות וערכיות היא לא פחות חשובה מהשקעה בתשתיות פיזיות. מנהלים שמסוגלים לזהות את "אנשי האלוהים" בסביבתם (עובדי מפתח, לקוחות אסטרטגיים, ערכים מובילים) ומוכנים לבנות עבורם "עליות קיר" – גם ללא תמורה מיידית נראית לעין, הם אלו שבסופו של דבר יזכו ל"ניסים" הבלתי צפויים (כמו לידת הבן) ויהיו בעלי החוסן להתמודד עם המשברים הבלתי נמנעים (כמו תחיית הבן).
שבת שלום ובשורות טובות 🙏