אירועים מכוננים יש בפרשה שלנו.
נתחיל בסדום. פרק יח':
כ וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. כא אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה.
אנחנו לומדים מפסוקים אלה שיעור חשוב:
הקב"ה יודע את הנעשה בסדום, אבל בכל זאת רוצה לבדוק הכצעקתה.
גם אנחנו – זהירים להיות זהירים בשמועות המגונבות לאוזננו, ולבדוק תמיד את העובדות לפני שמגיבים.
לאחר מכן פונה אברהם לקב"ה ומלמד אותנו את אומנות המו"מ:
כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע. כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם. כז וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת-כָּל-הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם-אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. לא וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.
אברהם מדבר מתוך כבוד, וכל זמן שהקב"ה מקבל את דעתו, הוא ממשיך לבקש.
אבל הוא גם יודע מתי להפסיק. עד כמה אפשר למתוח את החבל.
לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. לג וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.
בתמונה: מהפכת סדום ועמורה (c) [צבעי שמן על בד] – אהובה קליין
בהמשך הפרשה יש לנו את סיפור עקידת יצחק
פרק כב:
א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
עכשיו בנינו,
האם ה' באמת צריך לנסות את אברהם? הוא הרי יודע מראש מה תהיה התוצאה.
למה בכל זאת צריך לנסות?
אלא שבכל ניסיון יש את המנסה, וגם את המנוסה.
במקרה זה – אברהם.
אמנם אין להטיל ספק בנאמנותו של אברהם לקב"ה, אבל בכל פעם שהוא עושה מעשה בפועל, ולא רק אמונה עיוורת תיאורטית, הרי שזה כמו להניח עוד אבן בבניין.
אלה צעדים בוני אישיות אשר מחזקים את הביטחון, האמונה ותחושת המסוגלות שאנחנו יכולים להכל.
כמנהלי פרויקטים אפשר לקחת את השיעור הזה לשני כיוונים:
- העצמת עובדים – יש בכוחכם להטיל משימות על עובד, שאתם יודעים שהוא יעמוד בהם, אבל אולי הוא עצמו זקוק להוכחה על מנת לחזק אצלו מה שדורש חיזוק.
- גם כשעושים QA – אנחנו יודעים למה לצפות, אבל מוכיחים זאת בכל זאת.
להוכחה יש משמעות אדירה, כי היא מתירה כל ספק ועל כן אסור לוותר עליה.
שבת שלום