בפרשת השבוע נלמד ליישם בחיי היום יום את הכרת הטוב, על בדיקת מצאי,
ואיך אפשר בלי … העצמה נשית! !
הכרת הטוב!
פנחס לא יכל לסבול את הכפירה בשם.
עשה מעשה אמיץ במיוחד תוך כדי סיכון עצמי וקיבל מייד תמורה.
כי הקריב (גם מלשון לקרב) את עצמו לפי רצון הבורא.
כאשר אנו מעיזים, אמיצים ומקריבים אף מעצמנו בדבר הנכון – התמורה ממהרת להגיע.
בדיקת מצאי!
לאחר המגיפה, ורגע לפני כניסה לארץ שוב מפקד אוכלוסין.
נעשתה ספירה ביציאה ממצרים קרי כמה התקבלו ביד משה וכעת, כמה הוא מוסר ליהושוע לקראת הכניסה.
לומדים מזה כמה חשוב לבדוק באבני דרך חשובים מה מצבנו, מצב משאבנו.
העצמה נשית!
אין על הנשים..
שרח בת אשר – היחידה שחיה מלפני הירידה למצרים מאז שנגנה ליעקוב "עוד יוסף חי"
ועד אחרי הכניסה לארץ ישראל. היא מוזכרת כאן במיוחד כי היא זו שבישרה ליעקב אבינו על יוסף שהינו עדיין חי במצרים. וזאת זכותה הגדולה.
ועוד, הנשים מדור המדבר זכו להיכנס לארץ ישראל בניגוד לגברים שלא זכו בגלל חטא המרגלים.
משני המקרים הנ"ל אנו לומדים כי לזכויות של אדם אין תאריך תפוגה, וכדאי תמיד לזכור את הטוב. כך גם עם האנשים בפרויקטים שלך.
ועוד, חלוקת הנחלות בארץ: בנות צלופחד תובעות נחלה. משה התייעץ עם הבורא שאישר את צדקתן וקבע כללי ירושה.
אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו.
ומה לזה ולניהול פרויקטים?
הברור מאליו הוא כמובן נושא השוויון בין המינים. לאמור: כל אחד צריך לקבל את המגיע לו על פי כישוריו, ולא על פי מגדרו.
מה עוד יש בפרשה?
שמש צריכה לשקוע כדי שיזרח שחר חדש.
משה מסיים תפקידו, צופה מרחוק מהר נבו ומקבל הנחיה להיאסף אל עמו..
רגע לפני מבקש שיהיה לעם רועה טוב. שמחליפו יהיה ראוי, קרי יידע לדבר, יידע להנהיג וילך בראש.
דוגמה למנהיג. עוד מימי משה ועד ימנו.
ומקבל את יהושוע להעביר לו חפיפה וכוח והוד אף יותר ממה שהתבקש.
את הפרשה מסיימים בהנחית הקרבנות.
התמיד, השבת, ראש חודש הרגלים והחגים.
מעניין שבסוכות מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות העולם שיהיו שלום ושפע בעולם כולו ופר אחד בשמיני עצרת כנגד עם ישראל.
מה נלמד מזה?
שתמיד כדאי לשאוף להשכנת שלום.
שבת שלום