הפרשה מתחילה בפסוק:
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּֽהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו
במה שונה ציווי של הקב"ה למשה מפעמים אחרות?
מילה אחת: "אמור".
בדר"כ מבקש הקב"ה ממשה: "דבר" או "צו"
מדוע זה?
למי מתבקש משה לאמור? "אמור אל הכהנים בני אהרון".
הכהנים הינם אנשים מכובדים, בעלי תפקיד רם, ועל כן יש לנהוג במידת הצניעות והענווה כשפונים אליהם. כל זאת בא לידי ביטוי במילה "אמור", שהיא מילה עדינה יותר מ "צו" או "דבר".
ומה אנו לומדים מכך?
עלינו לפנות לכל אחד מהאנשים סביבנו בצורה המתאימה לו, וזאת מבלי לדרוס או לזלזל בעצמנו או בכפופים לנו.
כשאנו מבינים כל אחד את מעמדו ותפקידו בארגון, וזה בא לידי ביטוי גם בשפה בה אנו משתמשים, אין מצב של טשטוש גבולות, וחוסר הבנה מדויק של ההיררכיה הארגונית על כל המשתמע ממנה.
שבת שלום ול"ג בעומר שמח 🙂
הזהרו במדורות