טלטלה עולמית כמו הקורונה, יחד עם ההרס והאבל, מביאה איתה שינוים וגוררת אחריה גם הזדמנויות. פוטנציאל לשינוי טמון בתוכה.
הרבה ניתחו כבר את היתרונות והחסרונות של העבודה מרחוק: נוחות וגמישות של העובד, לצד היכולת לחוות יותר הורות לילדים (על כל שלל הקשיים האחרים של עבודה מהבית כגון רעש, הפרעות של ילדים…) מצד אחד, ריכוז ועבודת צוות והצורך החברתי של העובד להיות חלק, להיפגש בפינת הקפה ולחוות את התרבות הארגונית, במיוחד בחברות בהן יש שלל פינוקים מצד שני, וכו'..
כיום, יותר ויותר מקומות עבודה מבינים שעליהם להטמיע פתרונות היברידיים מחד, אך מאידך, ישנן חברות שפחות מתלהבות מעובדים שלא פוקדים את המשרד, ואפילו דוגלות בחזרה מלאה לשגרה הטובה של טרום-קורונה.
נתון מעניין הוא שבטרום-קורונה המדינה בה העבודה מרחוק הייתה הכי נפוצה הייתה פינלנד. כידוע פינלנד היא המדינה בה האזרחים מרגישים הכי מאושרים מבין כל מדינות האדמה. אולי יש קשר בין שמחה לעבודה מרחוק?
בין כך או כך עד כה נסוב השיח על הכדאיות של העובד או החברה בה הוא עובד, אלא שבמאמר זה אני רוצה לשים זרקור על המשמעויות המדיניות של עבודה מרחוק.
אם מנסים לראות את הדברים בהסתכלות כוללת, בהסתכלות של מדינת ישראל כמדינה, נראה לי שיש כמה היבטים לטובת העבודה מרחוק, נניח למען המתינות לטובת הפתרון ההיברידי.
1) לצמצם את הנוכחות במשרד משמעותו להקטין את השטח הנדרש עבור המשרד. לא באופן ממש לינארי, אבל עדיין בהיקף משמעותי. זה טוב לכל חברה, שיכולה לחסוך. אבל בעיקר זאת הזדמנות פז למדינה שבה מצוקת הדיור היא אחת הבעיות הקשות ביותר. נכון, בניינים משרדיים אינם מתאימים לדיור כפי שהם, נדרשת התאמה לקיימים ושינוי תוכנית לאלו שטרם נבנו. גם ככה, הפוטנציאל אדיר. לא בהפתעה, טיפוס מחירי הדיור היה בכותרות בתקופה האחרונה, וכבר כמה שנים טובות הכותרות דומות למדיי בתחום הזה.
2) מעניין לעניין באותו עניין, עבודה מרחוק משמעותה פיזור גיאוגרפי גדול יותר. אם דירה יקרה בכל מקום בארץ, במרכז הארץ בהחלט יקר יותר. וצפוף יותר. עד כה, הצלחות פיתוח הנגב והגליל היו מצומצמות. אלא שכאשר המשרד זה המקום אליו צריך להגיע רק פעם ב…אז אפשר גם להיות רחוקים יותר (זאת נקודה שרלוונטית יותר כאשר מסיתים יותר את ההיברידיות לכיוון הבית, כמובן)
3) נוכחות של כמה ימים בשבוע במשרד עשויה לגרור אחריה עוד שינוי: לעבוד על בסיס עמדה פנויה. לכולנו נוח עם החדר היפה, אין ספק. אך לא לכולם הוא ממש נחוץ. לתפוס עמדה באקראי זה גם אומר להגדיל את כמות הקולגות איתם באים במגע, הממשק הספונטני שמתרחש רק הודות לקרבה המזמנת. השינוי הזה הוא לא חובה, אך רצוי לשקול אותו, בשל ההשפעה החיובית על העובד גם מבחינה חברתית וגם מבחינה מקצועית, שכן מפגשים עם מגוון רחב של אנשים עוזר לפתוח את הראש לרעיונות, פתרונות ויצירה.
4) פחות זמן בפקקים זה טוב לגוף ולנשמה. וזה טוב גם למדינה כולה, כי כתוצאה ישירה יהיו פחות פקקים! ובואו, יש גם דבר כזה שנקרא זיהום אוויר, והרי חשוב שנעשה משהו עם זה, נכון?
אז מה עם רכב החברה הצמוד? אם שום דבר לא ישתנה, עדיין זה win-win: בכל מקרה החברה תחסוך הוצאות. לחלופין אפשר לפתח מודלים אחרים שיגדילו את השימוש ברכב שיתופי, הסעות, תחבורה ציבורית. היום הכותרות ל"מלחמה ברכב פרטי" הן נחלת עריית תל אביב בלבד, אך גם כאן המגמה ברורה ויהיה חכם "לראות את הנולד".
לפתרון כולל ומושלם נחוץ חזון מדיני, שיצליח להפנים את הפוטנציאל הגלום בעבודה מרחוק, ולו רק חלקית, אשר יתורגם לתוכנית שתרד לפרטי פרטים של היישום. לשיפור קטן, מספיקים צעדים יזומים של כמה חברות. ככל שהדוגמא תתפשט, הטרנד יתפוס מומנטום. סביר להניח שחברות פרטיות תהיינה זריזות יותר ממדינות, הרי חקיקה דורשת זמן. אך יוזמת החברות עשויה לדחוף את המדינה לכיוון הנכון וגם לזרז את תגובתה. בקווים כלליים וראשוניים מאד, אפשר להצביע על:
- מענקים לחברות המאפשרות עבודה מרחוק
- הטבות מס לציוד משרדי הנרכש כדי לעבוד מהבית, לטובת העובד או לטובת החברה בהתאם למי דואג להוצאות הרכישה
- כנ"ל לגבי תשתיות אינטרנט איכותיות יותר
- הורדת מיסוי על רכבים שיתופיים
- כרטיסיות נסיעה מוזלות והטבות נלוות (כניסות רשות הטבע והגנים, לדוגמא) למוותרים על רכב חברה ולבני המשפחה (שהרי בדרך כלל כל בני המשפחה משתמשים ברכב חברה)
בשולי הדברים האלה, מוגש לכם שאלון-מיקוד פשוט בן 4 שאלות בלבד שדרכו ניתן יהיה לראות באיזו מידה קיים בסיס משותף לרעיון ורצון לבטא אותו ביוזמה משותפת. המטרה היא לגבש הבנות בעניין, ולכן גם תגובות שלא דרך השאלון יתקבלו בברכה.
כותב: מיכאל אסקולי