ב-20 בדצמבר 2013 חיכתה צעירה ושמה ג'סטין סאקו בנמל התעופה הית'רו בלונדון לקריאה לעלות לטיסה לאפריקה. כדי להעביר את הזמן, העלתה לטוויטר ציוץ בזו הלשון:
"טסה לאפריקה. מקווה שלא אדבק באיידס. סתם. אני לבנה!"
הציוץ אמור היה להיות בקבוצה מצומצמת של חברים, אלא שלאירועים גדולים יש דינמיקה משלהם.
בזמן שהיא עצמה עלתה לטיסה נאסף הציוץ שלה על ידי סם בידל בוואליוואג, שהשיק את hashtag, #HasJustineLandedYet שהפך וירלי ברשת.
כשהיא נחתה כעבור 11 שעות היא גילתה שהיא סלבריטאית בינלאומית. מישהו בשדה התעופה אף המתין לה בדרום אפריקה לצלם תמונה שלה…
במהלך 11 הימים הבאים חיפשו את שמה בגוגל יותר ממיליון פעם. היא תויגה כגזענית ואיבדה את מקום עבודתה. בן לילה היא היתה לאדם מנודה.
לומר שחייה נהרסו, לפחות לזמן מה, יהיה לשון המעטה. היא הביכה את משפחתה הדרום אפריקאית, תומכת ותיקה בשוויון גזעי, והיא פוטרה מעבודתה ונאלצה להתבודד.
הסיפור הזה מייצג תופעה רחבה בימנו של שיימינג ברשת, והוא מייצג היטב את סיפור הצרעת המקראית.
פרשת מצורע עוסקת בנידוי החברתי שעובר המצורע והוא דו כיווני, משום שעצם מחלת הצרעת נובעת מהחטא של לשון הרע. שיימניג מקראי.
אין צורך להכביר במילים על איסור לשון הרע. כולנו חשופים לזה היום ברמה יומיומית כמעט ברשתות.
ההשלכות של ההשפלה הפומבית הן נוראיות ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור. כל אחד יכול להבין בקלות כמה מהר דברים יכולים להתדרדר בדיוק כמו בסיפור של אותה בחורה.
אז הפעם הזו נזמין את הקוראים לעשות חשבון נפש על התנהלות אישית ומקצועית נקיה מדברי רכילות לשון הרע שלכם ושל הצוותים שלכם.
אגב – סוף הסיפור הוא שג'סטין וסם הפכו לחברים טובים אחרי תקופה מסוימת בה הוא עצמו נאלץ להתמודד עם מצב דומה בו ציוץ שלו עצמו הוצא מהקשרו ובעקבותיו קיבל מאות מיילים שדרשו לפטר אותו ממקום עבודתו.
שבת שלום