הפעם הראשונה שבה נחשפתי למונח "לקרוא את החדר" הייתה במהלך קורונה, כשעליתי לאיזו שיחת עבודה בטימס (שבה אגב, לא נמצאים בחדר הפיזי…) ועשיתי הרבה טעויות בהקשר למיומנויות הבינאישיות: התפרצתי לדברי הנוכחים, לא עצרתי בשטף הדיבור, ובעיקר רציתי להשמיע את דבריי, ולו רק בשביל להשמיע ולהמשיך את היום שלי. 
כבר במהלך של הפגישה ננזפתי על תגובותיי ונאמר לי: "תקראי את החדר…".
האמת שלא התעמקי במונח הזה באותה התקופה, אבל הביטוי הזה חזר על עצמו בהמשך דרכי המקצועית וחייב אותי להתעמק בו.
 
אז מהי היכולת הזו של "קריאת החדר"? מהו "החדר" המדובר? ואיך היכולת הזו קשורה לעולמות של ניהול פרויקטים/פרוגרמה?
 
"קריאת החדר" הינה מיומנות רכה שמאגדת בתוכה מגוון רב של מיומנויות בינאישיות: אינטלגנציה רגשית, אינטואיציה, יכולת אלתור, יכולת שמירה על הפאסון בכל מצב, חוסן מנטלי, ובעיקר היכולת לנשום ולהתבונן רגע על הסיטואציה = החדר מהצד ולהגיב בצורה מיטבית ומחושבת עליה. 
ההתבוננות צריכה להיות במנותק מעצמך ומהאגו שלך ומתוך אמפתיה וצניעות
מי שמתבונן מהמקום שבו הוא מגיע בעיקר כדי להשמיע את עצמו, ללא השקעת מאמץ בממשקים המשתתפים באינטרקציה, ואז לצאת מ"החדר", צפוי להכשל בקריאת החדר.
 
מה למנהל פרויקטים/הפרוגרמה ול"קריאת החדר"?
נתחיל מהסוף: השם שלך זה אחד הדברים החשובים שיש לך בעולמות של ניהול קריירה.
מנהל פרויקטים/פרוגרמה עובד עם הרבה ממשקים ומגוון אנשים, נמצא יום-יום בתקשורת פורמלית ולא פורמלית, שכוללת סיטואציות נעימות יותר ונעימות פחות, קונפליקטים, ישיבות סטטוס ושיחות מסדרון.
מטרת האינטרקציות הללו הינה לקדם את הפרויקט/הפרוגרמה ולהביא בסופו של דבר לתוצרים ראויים, בשת"פ בין הצדדים. כך בעצם התפקיד של מנהל הפרויקט/הפרוגרמה מתפרס על פני שני צירים: הציר המקצועי והציר הבינאישי. 
 
שני הצירים חשובים באותה המידה
אי אפשר להיות 200% בציר המקצועי ו-50% בציר הבינאישי. אי אפשר גם להיפך. זה חייב להיות מאוזן פחות או יותר. כן אפשר לעבוד על "העברת" ה-% מהציר הבינאישי לזה המקצועי והיפך. 
הכל עניין של אימון עצמי והבנה ששניהם חשובים להצלחה בתפקיד ולשמירה על השם המקצועי שלנו.
 
בציר המקצועי אפשר לדבר על ההבנה בניהול פרויקטים, תיעוף משימות, איכות התוצרים והיכולת לדלוור את התוצר שהוגדר.
בציר הבינאישי מדובר על מגוון כישורים שחלקם הרב נרכש לאורך הדרך: היכולת לבוא ולהרגיש את הצד השני, היכולת לייצר את התגובה הנכונה והאפקטיבית ביותר לסיטואציה, היכולת ליישם את עקרונות המשמעת העצמית כדי לגדול ברמה האישית בסופו של דבר. המטרה של היכולות הללו הינה לרתום את הממשקים למטרה ועשייה משותפות.
זו בעיקר היכולת לבוא ממקום צנוע של שיח אמיתי (שלא מוריד מאיתנו) והקשבה לצד השני, ולא מתוך מקום של "לשפוך" את מה שיש לומר או לצאת יותר חכם מול הצד השני.
 
ומה הקשר למיינדפולנס?
אמנם אני מתרגלת יוגה כבר עשרות שנים אבל התחלתי לתרגל את מיינדפולנס רק בשנתיים האחרונות. 
זאת, עקב הבנה שאני יכולה להפיק יותר מהאינטרקציות שלי עם הסביבה, גם בחיים וגם בעבודה. במיינדפולנס יש תרגיל פשוט אך חשוב מאד. כל מה שנדרש זה לפתוח אליו את הראש. 
 
התרגיל מדבר על הרצף הבא:
אירוע הבנת האירוע (הרחבה=חיובי או כיווץ=שלילי) – שהייה בתוך הרגע הזה – תגובה
השהייה המדוברת הינה קריטית. 
הרבה פעמים, בתפקידים רוחביים, אותו המנהל נמצא בקלחת העשייה, בתדר אנרגטי מסוים עם הסובבים אותו. 
כמות האנרגיה שאותו המנהל משקיע באינטרקציות בינאישיות בלתי נגמרות הינה רבה, וזה מתיש מנטלית ופיזית ועלול לגרום לתגובות אוטומטיות ופחות מודעות. כמו כן, לעתים קרובות ההתנהלות של מנהלי פרויקטים/פרוגרמה שניחנו בכישורים חברתיים מפותחים ומעין "הילה" חברתית (בעלי נוכחות, בעלי כריזמה, אסרטיביים) היא מעט אימפולסיבית, כי הם פועלים בתדר אנרגטי/ווליום גבוה.
מה קורה כשיש אירוע ב"חדר": אירוע ארגוני או אירוע בממשקים או אירוע שקשור לפרויקט? פתאום נוצרת בעיה "לעכל את האירוע". יש קושי לשהות במקום הבינאישי הפחות נוח, והשאיפה הינה להמשיך להתנהל כמו שהתנהלנו עד היום. 
יש מקום שבו אותו מנהל הפרויקט מרגיש הוא חייב להוכיח את עצמו ולהשמיע את עצמו. 
הוא בעצם מנסה להוכיח את מקומו "בחדר" ואת צדקת דבריו:
האחרים לא מבינים את הפרויקט כמוהו…
רק הוא חי למען הפרויקט …
רק הוא מבין איך פותרים את הבעיה הקיימת…
הוא בטוח שהשינוי הארגוני רק ירע את המצב…
 
עם זאת, חייבים לייצר הכלה למקום הפחות נוח, להתרחבות וללמידה.
דווקא כשהפרויקט במצוקה ו/או דווקא כשלא הולך לנו זה המקום והזמן להתחבר למקום הצנוע שיש בנו.
במידה ואותו המנהל ידע להבין את הסיטואציה ב"חדר" ולהשתמש בכלים/דיבור/טונים מתאימים – הוא יפיק ממנה את המירב ולא רק יסמן "וי" שהייתה פגישה/סטטוס וכו. הוא ירגיש שהוא "הגיע לאנשים" ורתם אותם לעשייה ממקום יותר נכון ולטווח ארוך.
 
המקום הזה שבו אתה מגיע ל"חדר", קולט את הסיטואציה ולפני שאתה מגיב: עוצר, שותק, נושם וחושב = המפתח להצלחה בתגובה שמקדמת אותך. חשוב מאד לייצר הקשבה אקטיבית ולא רק להמתין שהצד השני יסיים לדבר כדי שתוכל להשמיע את הדברים שלך. העצבים הרגעיים יחלפו. האוורור המילולי שתבחר לעשות באותו הרגע של קרות האירוע יירשם במפה האנרגטית של הנוכחים בשיחה. 
אין סיכוי שהתגובה בקרות האירוע תהיה אותה התגובה שלאחר עיבודו במשך כמה שניות. כתוצאה מכך אין סיכוי שתגובת הנוכחים אליך תהיה שווה בשני המקרים. התגובה המקדמת יותר של שני הצדדים תהיה יותר עניינית ופחות רגשית.
 
היכולת לרתום את הממשקים לעשייה ולשיתוף פעולה ולפרויקט תגדל ככל התגובה תהיה יותר מחושבת ומותאמת לתדר שב"חדר".
 
כבר הייתי במצבים שבהם בחרתי לא לעצור, כי האמוציות גברו ודיברתי ודיברתי ואחכ חשבתי: למה פשוט לא עצרתי והקשבתי, לכל הפחות?? למה היה כה חשוב "לשפוך מלל" מיותר ולא מקדם, ולו רק, כדי שמישהו יחשוב שאני מבינה משהו? הרי דווקא כשאתה מגיע לפגישה ואתה מבין שאתה לא מוכן אליה, או כשיש סיטואציה לא פשוטה של עימות או הלך רוח שלא ציפית לו – זה הזמן "לקרוא את החדר" מהצד, לעצור ולא להגיב באוטומט.
העצירה הזו רק תוסיף לך נקודות כאדם מחושב, יציב ובעל חוסן מנטלי ותאפשר לך קשרים טובים יותר עם ממשקים ותביא לתוצאות טובות יותר.
 
אנחנו רוצים שיזכרו אותנו כך: הכי מקצועיים, הכי אמפטיים, הכי נעימים בעבודה.
אנחנו רוצים שירצו לעבוד ולהתממשק איתנו.
אנחנו רוצים לגדול ברמה האישית ולהרחיב את סט התגובות שלנו לסיטואציות השונות.
ובעיקר אנחנו רוצים להגיע לשת"פ עם הממשקים ולתוצאות יותר טובות בעבודתנו.
 
אז בואו נקרא את החדר בעבודה, את החדר הפרטי שלנו ואת החדר שאליו אנחנו מתכוונים להגיע בעתיד.
 
אנה מצנר, הינה בעלת ניסיון רב בניהול תכניות עבודה במערכות מידע, בייחוד על הקמת תכנית עבודה מ"אפס". 
בעלת ניסיון עשיר ומגוון בניהול פרויקטים, ליווי מנהלי הפרויקטים במגוון סוגי הפרויקטים (טכנולוגיים/ אסטרטגיים/ רגולטוריים/ חוצי ארגון), בהיקפים של עשרות עד מאות מיליוני ש"ח. 
מתמחה בייעול ומיכון תהליכי עבודה קיימים ובניית תהליכי עבודה אפקטיביים ומותאמים לשטח.

בואו נשמור על קשר...


אנא הקדישו רגע מזמנכם למלא את טופס הרישום לצורך קבלת תוכן מקצועי.
זה יעזור לנו להבין את צרכיכם המדויקים ולהתאים את התכנים שלנו לדרישותיכם.