פרויקט 'כולנו רקמה אנושית' שנולד בעיריית בתל אביב, מחבר בין אנשים שונים כשכולם יושבים ותופרים יחד שמיכת תקווה ענקית להעלאת המודעות לחטופים בעזה.
את הפרויקט המגייס את אלמנט הריפוי שבאומנות וביצירת חיבור בין אנשים, יזמה ומנהלת מיכל סוזנה, מנהלת מרכז קהילתי 'אריק איינשטיין' בעיריית תל אביב- יפו.
כיצד נולד פרויקט 'כולנו רקמה אנושית'?
"אחד מהדברים המרגשים שקורים במרכז שלנו בשבועות האחרונים הוא פרויקט 'כולנו רקמה אנושית' תפירה משותפת של שמיכת התקווה המורכבת מ-240 ריבועי ג'ינס עליהם רקומים לבבות צהובים שונים ומגוונים אשר יצרו ביחד שמיכת תקווה אחת גדולה שתתלה במרפסת המרכז הקהילתי.
"במהלך ימי המלחמה הבנתי שיש לנו, למרכז הקהילתי, יכולת ליצור פעילות משמעותית, קהילתית חברתית עם יכולת חשיפה גדולה בנושא החשוב, נושא החטופים, ובתור קהילה חזקה, מגובשת ומלאה בערבות הדדית, החלטנו שזו מחובתנו לקחת חלק במאבק הבלתי נתפס – לשחרור 240 החטופים והנעדרים".
איך הפרויקט מתנהל?
"גייסנו לטובת הפרויקט את ג'רי שי שריג, אומנית רקמה תושבת השכונה וביחד עם החברות והחברים של אריק ממועדון הגיל השלישי של המרכז הקהילתי של עיריית תל אביב- יפו, התנכסנו לרקום יחד את שמיכת התקווה.
"במשך שלושת השבועות האחרונים הגיעו למרכז מדי יום חברי הקהילה לרקום לבבות צהובים על ריבועי גינס ממוחזרים. החברים ישבו ביחד ב"סלון" של המרכז, דיברו, חלקו, ויצרו ביחד את חלקי שמיכת התקווה. אל החברים הצטרפו בני ובנות נוער מתיכונים בעיר, אימהות צעירות וכולם תרמו את חלקם למטרה החשובה והמשותפת.
באחד הימים אף יצאנו לכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב שם לקחו חלק ברקמה העוברים והשבים, מה שהפך לאחר צהריים מרגשים מאוד".
פרויקט 'כולנו רקמה אנושית' / צילום: יהב טרודלר
מה היו התוצאות?
"הפרויקט 'כולנו רקמה אנושית' הצליח לחצות גילאים, להפיג בדידות, לתת לתושבים תחושת עשייה משמעותית ותחושת שייכות וחיבור בין אנשים וכולם במטרה אחת חשובה להחזיר את החטופים הביתה".
כיצד ניהול הפרויקט תרם לך ברמה הערכית?
"כמנהלת המרכז זכיתי להוביל פרויקט חשוב זה מתוך הבנה שאנחנו מרכז עירוני מהותי בעל השפעה חיובית ויכולת ארגון והובלה שלא לכולם יש. לקחנו את המשאבים שלנו ויצרנו משהו חשוב וקסום".
עם אילו מורכבויות את מתמודדת בימים אלו של משבר ומלחמה?
"בשלושת הימים הראשונים למלחמה, לאור המצב וההנחיות המרכז לא נתן מענה לתושבים ולא התקיימה פעילות אך מהרגע שהתאפשר חזרנו לקיים פעילויות הפוגה לגיל הרך ולגיל השלישי כגון: שעות סיפור, הרצאות, מפגשים ועוד. הפעילויות מתקיימות במרחבים המוגנים וגם ברחבה של המרכז שהפכה למרכז השכונה, מרכז בטוח של שפיות.
"לתחושתי הקשר בין תושבי השכונה למרכז התחזק מאוד דווקא בימי משבר, הם מצאו פה אצלנו מקום להתאוורר, מקום בטוח שבו הם יכולים לפגוש חברים, להתנתק קצת ולתת לילדים פעילות הפוגה משמחת.
"את צוות המרכז כינסתי לפגישה פרונטלית לאחר שלושה ימים, בהתחלה כולם קצת חששו היו בהלם, דאגו מאוד, לא ידעו איך הן יוכלו לאזן בין הדאגה לבני הבית לבין העבודה והרצון להחזיר את הפעילות שהייתה כל כך חשובה לתושבי העיר. הצוות הבין שיש לו אחריות ציבורית ומהרגע שפתחנו בהדרגה את הפעילות כולם התגייסו ללא יוצא מן הכלל".