אנו בעיצומו של התכנון המפורט,
כהמשך מהפרשה הקודמת לבנית המשכן וחלקיו,
בפרשה זו הדגש על בגדי הכוהנים כמדי ייצוג של בעלי תפקיד.

בפרשה מתקבל המפרט המדויק למדים ייצוגיים וחלקיהם לכוהנים. לבעלי תפקיד רם זה חשוב. התקבלו הנחיות לבגדי הכוהנים ולכותפות. ואנו לומדים מזה שכאשר אנו רוצים לייחד בעל תפקיד רם – ניתן לו מדים ייצוגיים.

בפרשה זו גם לומדים על הייחודיות לכל מנהיג, וכמובן למנהל הפרויקט שמוביל אנשים ותהליכים לבניית מערכות.

איך? 

על ידי הייחודיות של שמן זית זך למאור והסודות מאחורי זה. 

שמן זית זך הינו ייחודי. נספג ומחלחל אך לא ניתן להכלאה ולא מתערבב.
בשמן זית זך יש פרדוקס. מצד אחד, הוא מתפזר במהירות כשהוא מחלחל וחודר למוצרים שאיתם הוא בא במגע.

מצד שני, כאשר נערבב את השמן עם נוזלים אחרים, השמן בעקשנות צף ועולה למעלה ומסרב להיספג עם שאר הנוזלים.
כל שעליך לעשות הוא ללמוד מן השֶמֶן.
התרחב ותבנה יחסי גומלין עם השאר,
אך זכור את ייחודיותך.

היה מובדל וגאה ודע איפה לשים את הגבול.

עוד לומדים בפרשה שלפני מילה שאומרים, במיוחד החלטות והצהרות, נדרש לחשוב היטב – כי מילה זו מילה. ולמילה יש משמעות. כמו טיל מתביית. נגעת נסעת.

בפרשה הבאה מתואר דבר משה 
ובעקבות זאת – רק בפרשה זו – תצווה – 
לא מוזכר כלל משה רבנו בשמו מאז שנולד. 

בהמשך הסיבה והמשמעות ומה ללמוד מזה.

כאשר חטאו ישראל בעגל, משה הפציר לפני הקב"ה שיסלח להם ולא ישמידם חלילה.

בתוך הדברים התבטא משה ואמר לקב"ה,
שאם הוא אינו סולח לבני ישראל – אזי
"מחני נא מספרך אשר כתבת".
תמחוק את שמי מהתורה.
 
ואמנם, בסופו של דבר סלח הקב"ה.
 
אבל…
 
כיוון שיצא ביטוי זה מפיו הקדוש של משה רבינו
בהכרח שהדברים יתממשו בצורה מסוימת,

וזה אכן קרה בפרשת תצווה – שבה 'נמחק' שמו של משה ואינו מוזכר.
כי, גם מילה זו מילה.