החצי הראשון של הפרשה משלים את הפרשה הקודמת 
שמדברת על הלכות הקורבנות.
החצי השני של הפרשה מדבר על
העבודה במשכן שנעשתה בשבעת ימי המילואים.
 
ימי המילואים הם הימים שהכוהנים התכוננו לעבוד במשכן.
 
טעות נפוצה היא, כי בפרשת צו ישנם צ"ו – 96 פסוקים, 
אך בפועל בפרשה ישנם צ"ז 97 פסוקים. 
 
יש החושבים כי הטעות נובעת מסמיכות הפרשות, 
כיוון שהן עוסקות באותו נושא, יתכן שנוצר בלבול בחלוקת הפסוקים.
 
מה למנהלי פרויקטים ולטעות זו?
 
אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו – ראוי תמיד לבדוק את הפרטים הקטנים, ולא רק את המעטפת החיצונית.
 
זה נכון גם לפרויקט שאולי נראה נוצץ, אבל כשנכנסים אליו מבינים שהוא מלא חצץ. וגם לאנשים שאולי לא מפגינים זוהר כלפי חוץ, אבל הם איכותיים ומוכשרים והיכולת שלהם לתרום היא אדירה. ואת/ה כמנהל צריך לדעת לקרוא בין השורות, ולראות מעבר לפני השטח, כי בסופו של דבר פרויקט יכול לקום וליפול על הפרטים הקטנים.

 

דבר נוסף:

ממשיכים את עבודת הקורבנות.
מכירים win win situation??!
נסביר למה ואיך יכול להיות שמי שחוטא צריך לשחוט בהמה…
מה היא "עשתה"?
מה ההבדל בין קרבן חטא ואשם לבין קרבן תודה ואיך דואגים לא לפגוע במקריב…

העולם נברא במדרגות.
כל מדרגה ניזונה ממדרגה מתחתיה ושואפת למדרגה מעליה.
*הצמח ניזון מהדומם-מים ואדמה.
*החי ניזון מהצומח.
*המדבר קרי האדם ניזון מהחי.


כאשר מקריבים את קרבן החי מלשון מקרבים ומעלים אותו מדרגה לכיוון המדבר.
כך בניהול- תקרב אליך את אחרון העובדים בצוות, תעצים אותו ותשיג תוצאות טובות יותר.

את קרבן החטא והאשם צולים על אותו מזבח בו צולים את קרבן התודה. כדי לא לבייש את החוטא.


כך בניהול, כאשר מי מהצוות שוגה או טועה לדבר רק איתו בדיסקרטיות ברוח טובה ובונה ולא בפרהסיה וכך תשיג תודה לתמיד וכמובן תשפר אותו ברמות שלא דמיינת…