פרשת ויחי היא פרשה של סופים.

לא רק שהיא זו שסוגרת את ספר בראשית, אלא שעיסוקה הוא במות יעקב ומסתיימת במותו יוסף.

סוף של משהו הינו זמן טוב לבחון את שהיה ולהביט אל העתיד.

כך גם יעקב.

עיקר הפרשה הוא הברכות שהוא מברך את בניו.

הוא עושה זאת מתוך מודעות למי שהם, מבלי לייפות את מעשיהם הרעים, ובוחר בכל זאת לסיים עם ברכות לכולם.

ספר בראשית פרק מ"ט פסוק ל"ג :

"וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו".

רש"י אומר, "ומיתה לא נאמרה בו ואמרו חז"ל יעקב אבינו לא מת". יש כאן סתירה; יעקב אבינו מת או לא מת, למה כיוונו חז"ל?

 למעשה, גופו הגשמי של יעקב אכן נפטר מן העולם, אבל רוחו נותרה בו והמשיכה את דרכו בזרעו.

לאמור – טוב לכולנו להתייחס לנקודות ציון בחיינו ולסכם את מה שעבר עלינו עד כה, תוך בחינת הדברים כפי שהם באמת, ומתוך הוצאת הטוב והשארת מורשת חיובית.

שבת שלום

יעקב מברך את בניו. ציור: אבישי חן