עדי יזהר, Director of SQA and V&V, EarlySense העלתה על הכתב (ושאפה את הארומה 😊)
התכנסנו בערב יום ב' 10.7.17 במפעל RDF בפארק המחזור חירייה, שם פגשנו את מוטי, מהנדס המפעל, ואת דני, מנהל הפרויקט הנדון.
לאחר הצגה קצרה של הסובבים את השולחן, הבנו, כי אנו מצויים בלב מפעל מיחזור הפסולת הגדול במזה"ת. בעבר היווה המקום אתר הטמנה של כמליון טון, אשר משך ציפורים רבות, שהיוו סכנה למטוסים שחגו ממעל. על כן הועתק אתר ההטמנה לאתר דודאים וקם מפעל המיון והמיחזור, שמטרתו לחסוך בכמויות ובמחירי ההטמנה.
המפעל משתרע על פני כ-22 דונם וקולט כמחצית מכמות הפסולת השנתית של גוש דן, כ-540K טון פסולת עירונית מוצקה בשנה.
תפיסת המפעל מדברת על מזעור ההטמנה למינימום מתוך כמחצית מליון חומר ההטמנה, למרות שידוע כי קיימים חומרים שאינם ברי מחזור, דוגמת שיירי בניה, ואלה – ייעודם הטמנה.

מפעל RDF – Refuse Derived Fuel  – מפסולת הטרוגנית למוצר הומוגני

מטרתו העיקרית של המפעל – ייצור RDF עפ"י מפרט מדויק למפעל נשר. במקום שפלסטיק וניילונים יישלחו להטמנה וימצאו תחת הקרקע שנים רבות, המפעל הופך אותם לדלק שיבער בצורה אופטימלית ויועבר למפעל נשר עבור ייצור מלט.

פרט לייצור הRDF המפעל ממיין משאר הפסולת חומרים שמשמשים למחזור ולייצור קומפוסט.

היעדים שהעמיד לעצמו המפעל הם:

  • הפחתה משמעותית של שיעור הפסולת המוטמנת
  • הגדלה של שיעורי המחזור
  • הוזלת עלויות בטיפול בפסולת לאורך זמן
  • התאמה להפרדת פסולת במקור
  • ייצור אנרגיה חלופית מפסולת
  • הקטנת פליטות גזי חממה

האשפה הביתית מתפלגת כך ש:

  • 40% חומר אורגני
  • 8% קרטון
  • 17% נייר
  • 4% טקסטיל (בעיקר במעברי עונות)
  • מתכות, פלסטיק, חיתולים
  • Others – מוצרי חשמל ביתיים בעיקר

אתגר – בעתיד ירצה המפעל במתקן ייבוש – שימוש באנרגיה לייצור אנרגיה. הרעיון: לשלוח RDF יבש לנשר להגברת יכולת המחזור.

איך נראה המפעל?

  • בחלקו הדרומי קיים בור קבלה – 9 שערים שמולם בור של 15 מ' עומק, 20 מ' רוחב ו-60 מ' אורך – אליו נשפכת האשפה המגיעה למפעל
  • אזור מיון מצוי לאורכו של המפעל כולו, החל מבור הקליטה.
    מה שממוין הולך ימינה
    RDF הולך למחסן RDF
    המפעל בתת לחץ ונשאב ע"י פילטרים של פחם פעיל למניעת ריחות וסילוקם. בכל פילטר 25 טון של פחם פעיל.
    כאשר מתחילים במיון האשפה, דבר ראשון יש לפרקה לגורמים ברי מיון, שגודלם האופטימלי 10-25 ס"מ. בד"כ גורם בגודל כזה מכיל חומר מסוג יחיד.
  • אזור גריסה:

פותחי שקיות – גריסה קלה, או מגרסה תעשייתית לגריסת דברים כבדים.

  • מיון לפי גדלים באמצעות טרומלים – חביות עם חורים. מה שקטן מאוד הולך לקומפוסט והאחרים ממשיכים הלאה למיון.
    אח"כ מיון אנטי מגנטי, המוציא אלומיניום החוצה באמצעות שדה מגנטי משתנה. אדי קארנט
  • מפריד אויר, המבוסס על משקל שטח פנים ופועל כתבן ומוץ – מה שכבד מאוד, דוגמת אבנים וקרמיקות, בד"כ לא מכיל RDF, המבוסס פלסטיק.
  • מיון אופטי למחזור קרטון – בידודו בשלב זה. מיון גם של סוגי פלסטיק שונים.
    מיון אופטי הוא קריטי – אסור לשלוח PVC לשריפה, זהו חומר מסוכן ביותר שאינו בר מחזור.
    המיון האופטי מקרין קרינת אינפרא אדום, הצובעת פלסטיק בצבעים שונים, כך שניתן לזהות את סוג הפלסטיק הרץ על המסוע. בסוף המסוע מסרק אויר, הנותן משב רוח בשניה המדויקת, כך שהפלסטיק נורה ועף רחוק יותר החוצה. הקצב – עשרות טון בשעה.

קרטון ונייר הולכים למחזור, PVC להטמנה והפלסטיק ממשיך לגריסת RDF לשבבים בגודל 20-25 מ"מ לבערה יעילה.

התפעול – עיקרו אוטומטי באמצעות עגורנים הנשלטים מחדר הבקרה, והעבודה נעשית 24 שעות ביממה פרט לשבת.

פרויקט ההקמה

דני, מנהל הפרויקט, מספר כי כל פרויקט תחילתו מרעיון/יזמות. וכאן – ניתן לעשות מהזבל כסף!

דן איגוד ערים (עיריית ת"א), נשר וחברת ורוליה (Veridis) חברו להקמת המפעל, ובשנת 2009 נחתם הסכם משולש. על חברת ורוליה הופקדה בחירת הטכנולוגיה. נבחרו 3 קווי ייצור: אחד תעשייתי ושניים לפסולת ביתית ומחסן RDF , ואלה היוו את ההחלטה כיצד ייראה המבנה, שהוא עצמו והרכבת המכונות בו היוו אתגר מורכב.

בפרויקט שתחילתו בפברואר 2014 הושקעו כ-400 מליון ₪ משלוש החברות – וורוליה בציוד, איגוד ערים בתשתיות ובמבנה ונשר. תחילת פעילות המפעל בשנת 2016.
לוחות הזמנים הושגו ואף הוקדמו בחודש וחצי. המבנה – גודלו 11 דונם. הפרויקט עמד ביעדיו, והיתה זו הפעם הראשונה שהמזה"ת נחשף לטכנולוגיה דוגמת זו. בכל אירופה לא קיימים מפעלים המייצרים RDF  בכמות כזו.
לכל אלה נזקפת עבודת הכנה נאותה.

דני חושף גם את הצד המאתגר ומדבר בדיעבד, על תכנון בתלת מימד, שהיה מקטין משמעותית בעיות תכנון. יש במפעל ציוד שלא ניתן להכניסו, אלא מהגג.
בפרויקט נכחו קבלנים ישראלי וגרמני ופועלים זרים בעלי לשונות רבים – מגדל בבל של ממש.
כן עוצמת הפרויקט, היקפו והראשוניות שלו, הביאו להתנהלויות אחרות גם בצד של מתן ההיתרים. כך לדוגמה, בצד של ההיתרים, נערך סיור מקיף למפקד כיבוי אש שביקש תוספות. כן סיורים מקדימים עם הרשויות סייעו לזירוז הפרויקט.
איכות הסביבה, הג"א, כיבוי אש – הפרויקט היה עתיר גופים ממשלתיים, שמכולם היה צריך לקבל היתרים.

מורכבות הפרויקט מצאה ביטויה גם בנוכחות 2 שותפים בלתי תלויים, דן איגוד ערים וחברה פרטית, שדרשו שניהם מידע ועדכונים, ושכל אחד משך לכיוונו.

היצירתיות בפרויקט קצרה משמעותית את ביצוע הפרויקט.
המפעל בנוי על הר אשפה. הוצע להתמודד באמצעות קלונסאות, אך היה אתגר בדמות ספיגת הבטון ע"י האשפה. הוצע להתמודד עם הבעיה באמצעות החלפת קרקע מלאה או מילוי בטון – שני הפתרונות בעלויות של מליונים.
הפתרון נמצא בדמות מכונה מיוחדת מספרד. 600 עמודים מבטון נדחפו לאדמה, "נדפקו" על ידי המכונה, וכשפסקו לשקוע, הובן כי הגיעו לעומק הרצוי באדמה. מדובר על עמודים שאורכם המקסימלי 40 מטרים.

הפרויקט תועד על כל שלביו, גם בהיבט המשפטי, כך שהיתה יכולת מעקב על הנתיב הקריטי ברמה השבועית.

לאחר ההסברים המפורטים, פנינו לסיור בשטח המפעל.

 

אנו מודים מקרב לב לדני ומוטי על האירוח והסיור המרתק.

תודה לעדי על הסקירה, נתראה בסיורים הבאים.

גלית יסקרביץ- טיץ, סגנית נשיא לקשרי תעשיה ומימשל, PMI  ישראל

שיתוף
ציוץ
פרסום