פרשת השבוע וניהול פרויקטים: ספר שמות פרשת כי תישא

תקציר

ולפרשה בהרחבה בראי ניהול פרויקטים

ניהול הסיכונים

התרופות מופיעות כבר בפתיחת הפרשה, לפני המכה.

"כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לה'… ….הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט"

כי תישא ראש – תרומם אותם ויראו את גדולתם ויבינו את המיוחדות שלהם. מדובר בסוד איסור הספירה של העם ישירות, כי אז כולם אותו דבר. ועל כן סופרים אותם בעקיפין, ע"י תרומת מחצית השקל, וזאת כדי שלא יהיה נגף (נגיף.. מגיפה).

מחצית השקל – וכל אחד ייתן בדיוק מחצית השקל. "מחצית" כדי להיות בענווה (ראה מידות המשכן בחצאים בפרשה הקודמת) ושוויון בתמורה – זהה לכולם.

לא ליצור מצב בו עשירים תורמים סכומים גבוהים ומרגישים עקב כך כבעלי הבית של המקום על חשבון יתר הציבור. לא ליצור עוגמת נפש אצל הדלים.

מחצית – צ-צדקה. המילה חי באותיות הצמודות ל "צ" ואם לא נותן צדקה אז האותיות הרחוקות לא עלינו – מת.

אתה רוצה טוב – תעשה לאחר טוב!!

כל דבר מתוכנן מראש. עוד מהבריאה.

ניהול משאבי אנוש

אחד האתגרים של מנהל הפרויקט הוא להתמודד עם מינויים מלמעלה, במיוחד בניהול ישיר ולא בניהול מטריציוני כשזה ברור מאליו.

בפרשה לומדים זאת בהודעת הבורא למשה על מינוי בצלאל להקמת המשכן, כשבצלאל בסה"כ בן 13…והוא אמור לעשות הכל: חשיבה וביצוע בפועל – ארכיטקטורה, הנדסה, איסוף ועיצוב המשאבים, בניה וגימור.

תמוה?? מאתגר??

אז זהו שלא:

האתגר בניהול אנשים / מינויים מרמה בכירה הוא רק בקבלה העצמית.

להוריד אגו, לזרום ולסמוך.

לדעת לקבל גם אם לא מבינים הכל מיד.

בדרך כלל לכל אחד תפקיד ייחודי בדרך הרגילה.

אך…

אלוקים מודיע למשה על האנשים המתאימים ביותר לבניית המשכן. בצלאל ואהליאב. ממונים כאחראים הראשיים לבניית המשכן. מנהל טכנולוגי לפרויקט שיעשה הכל.

"רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.

וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ."

על פי רש"י, משה פירט את כל תולדותיו של בצלאל בפני העם כבמעין "גילוי נאות" על היותו קרוב משפחתו, אך גם הראה להם את הכשרתו וכישוריו כדי לקבל את אישור העם למינוי. החתם סופר למד ממינויו של בצלאל בן אורי על כך שיש לשאול את הציבור כשממנים פרנס או שר – ואסור לשליט להחליט על כך בעצמו בלי להיוועץ בעם.

"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הָגוּן עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפנַי לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא הגון ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן?".

למדנו גם לקבל מינויים מלמעלה ולמדנו שכאשר אנו רוצים למנות בכיר \ פרנס יש להיוועץ עם הצוות…

לא קל – אך נכון.

מינויים נוספים בפרשה – אהרון ובניו מונו ע"י הקב"ה לכוהנים

העצמה נשית!!

את הנחושת לבניית הכיורים לרחצה ולטהרה במשכן הנשים נתנו – המראות שלהן שעשויות מנחושות ממורקת.

אהרון שעשה את העגל, ניסה "למשוך זמן" ולקוות שמשה יגיע. קודם כל אהרון ביקש שיביאו את תכשיטי הזהב של הנשים והבנות. אהרון ידע שהנשים לא ימהרו למסור את תכשיטיהן, ובוודאי לא למטרת שטות של עשיית עגל (וזהו שבח גדול לנשים, שאת הזהב שלהן הן לא היו מוכנות למסור לעגל, אולם כאשר היה צריך לנדב זהב למשכן, הנשים מיהרו לתרום).

תכסיס זה לא מצליח כי הגברים מביאים לאהרון את התכשיטים שלהם (באותה תקופה, גם גברים ענדו תכשיטים רבים). אהרון ששיתף פעולה בלית ברירה בעשיית העגל מנסה לדחות הכל למחר בתקווה שעד אז יחזור משה, ועוד מדגיש שהכל יהיה חג לה', אולם חלק קטן מהעם, קם בבוקר עוד לפני אהרון, ולמעשה השתלט על העגל והפך אותו למוקד של עבודה זרה ממש. מיעוט זה של אנשים לא יכול להצביע על כלל העם, אולם גם על יתר העם הייתה אחריות בכך שלא עמדו ותמכו באהרון.

לומדים מכך שכאשר אין ברירה – יש להיות יצירתיים בניהול הסיכונים רגע לפני התממשותם.

מנהיגות והקרבה עצמית

כהמשך מהפרשה הקודמת בה משה לא הוזכר בשמו, כאשר דיברנו על "מחני נא מספריך.." באם לא תסלח להם, אמר משה לקב"ה בא

"מחני נא מספריך…"

מצד אחד משה שובר את הלוחות, שריפת העגל והריגת החוטאים.

ומצד שני ממש דורש מהקב"ה לסלוח ואף מקריב את שמו באי אזכורו בתורה.