כבר משני הפסוקים הראשונים בפרשה מקבלים מסרים חזקים לחיי היום יום להצלחה בכלל ולהצליח בניהול פרויקטים בפרט!

1. לאחר בנית המשכן וכניסת השכינה כתוב: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר…"
עד עתה היה כתוב ישירות "וידבר.."
מה ההבדל ומה יכול ללמוד מנהל פרויקטים בכיר?

ההבדל הוא שכעת המשכן בנוי ומשכן את הקב"ה.
פרויקט ההקמה הסתיים. כעת המשכן עובד ופועל. להיכנס אליו או לדבר עם השם זה כבר אחרת. בית המלך. כשקוראים לך אז מתכוננים ובאים.
רואים זאת גם בהטבעה בטבע – הנשר לפני שנוחת עושה סיבוב באוויר ומשקשק בכנפיים להכין את הגוזלים לנחיתתו ..
אפילו טייסים אימצו זאת ב.. "בז" מעל הבסיס 😊
כך ננהג גם אנו בחיים ובמיוחד בתקשור עם בעלי העניין בפרויקט ונזכה לתשומת לב ראויה ולהצלחה

2. קורבנות – מי יקריב ומדוע:
כתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה–מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן,"
לכאורה היה צריך לכתוב כך:
"אדם מכם, כי יקריב קרבן להשם!"
מדוע ומה יקריב ואיך יעזור לנו בחיים בכלל ובניהול פרויקטים בפרט?

אלא שנכתב כך כדי להעביר את המסר שמי שהולך להקריב קרבן חטאת שיקריב קודם מעצמו, אח"כ הוא יוכל לכפר ..


מדוע ומה יקריב ואיך יעזור לנו בחיים בכלל ובניהול בפרט?
ומדוע 3 סוגים: בהמה, בקר וצאן ובסדר הזה?
הבהמה (מלשון בה מה??! אין בה כלום ..) יש בה רק רצונות ותאוות למימוש, מייצגת רצונות בהמיים, תאוות, רצונות מידיים, דחפים מידיים (הנמצאים בכבד) שאותם יש להכניע. להשתמש בבקרה ולהפעיל דרך המח קרי השכל, קודם כל מח ואחר כך מה שבלב ולבסוף מה שבכבד – כך נהיה כ מלך.
ולא הפוך, קרי "כלם" לא עלינו..

אחר כך כתוב שהקורבן יהיה הבקר שהינו עז, תקיף, אגרסיבי (תכונות בלב), ולבסוף צאן המייצג ביישנות ורכות.

כשרוצים לממש יוזמה גדולה ולעשות דברים גדולים וחיוביים לא להתבייש, להקריב את הבושה ולעשות מה שצריך.

להקריב מכם כלומר מי שיקריב מעצמו את התכונות הללו ראוי להקריב על החטא ולהתכפר.

מלך:
ריכוז הנפש בכבד
ריכוז הרוח בכבד
ריכוז הנשמה במוח

וכמתנהלים ושעובדים לפי סדר זה  – כלומר מפעילים נשמה (מחשבה, רוחניות- מוח) ואחר כך רוח (רגשות-לב) ולבסוף רצונות ותאוות (כבד) – מקבלים תכונות מלך 


שבת שלום